מידע נוסף
30.4.2008 18:05 | דני בר
יום השואה מצוין בישראל כבר משנת 1951, מיד לאחר קום המדינה, וכחלק ממורשת העם היהודי בישראל ( להבדיל מיום הזיכרון לחללי צה"ל שהחל רק מ-1963 ). אולם צעד זה של לזכור ולא לשכוח, שכה היטיבו מייסדי המדינה ליישם גם ע"י יום זיכרון זה, הפך עם השנים לנחלת הכלל בעולם, עם ההכרה שלא רק 6 מיליון יהודים נספו ע"י הנאצים במלחמת העולם השנייה - תקופת השואה. גם מפגרים, הומואים צוענים קומוניסטים ועוד. על כן החליטו אומות העולם לציין יום מיוחד לזכר קורבנות השואה העולמית שהנחילו לנו הנאצים, והוא מצוין ב-27 בינואר. אולם ציון מאורעות העבר, אינם רק עניין של נוסטלגיה או חינוך, אלא מחויבות שעלינו ליישם, ולדאוג ששנית לא יקום ולא יהיה כדבר הזה- רצח עם. רצח אנשים רק משום שנולדו לדת, לאום או מגדר מסוים.
מסילות לדרפור - נאום שלא תשמעו
30.4.2008 14:39 | רוני ברט
כבוד נשיא המדינה, ניצולי השואה, עמיתי להנהגת המדינה, אזרחי ישראל. כבכל שנה התכנסנו כדי לציין את יום הזכרון לשואה, יום הזכרון לנסיון להשמיד את העם היהודי. כבכל שנה, אנחנו מדגישים את ייחודה של השואה; כבכל שנה אנחנו נשבעים "לעולם לא עוד"; וכבכל שנה אנחנו מזכירים ש"העולם ידע ושתק".
28.4.2008 12:48 | שוקי גלילי
לכבוד שר הבריאות יעקב בן-יזרי
כי גרים היינו בארץ מצריים בימים ההם – ממש כמו הפליטים מסודן בזמן הזה
19.4.2008 15:43 | אורית קמיר
בחדשות מדווחים שתושבי ישראל הוציאו עד כה מליארד וחצי שקלים על מזון לחג הפסח. ועוד היד נטויה. ומי יודע כמה על מתנות לחג, בגדי חג, ביעור החמץ וכרטיסי הטיסה לחו"ל. ובליל הסדר, כבכל שנה, עם ישראל מתכנס לבתיו, למשפחותיו, קורא בהגדתו, ואוכל את מנותיו להתפקע. אומרים שהישראלי/ת היהודי/ה הממוצע/ת עולה בפסח שניים וחצי קילו. וברחובותינו חיים, רעבים, מופקרים, הפליטים מסודן. פליטים שנמלטו מארצם לא רק כדי לשבור שבר, כי הרעב כבד, אלא גם כי טובחים בהם ושורפים את כפריהם עליהם ומשמידים את הקרקע ממנה הוציאו מעט לחם בימים הטובים. כמליון מהם חצו את הגבול למצרים (כן, בדיוק אותה מצרים אליה נמלטו אבותינו ואמהותנו מן הרעב של אז, כאן), ושם הם כלואים ומשועבדים כאילו היו פושעים.
18.4.2008 13:29 | יהונתן קלינגר
"לחירות", ולא "לחופש". כך יצאנו ממצרים. ("הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצרים–על-צבאתם" (…)). חג החירות נקרא כך למרות העובדה שהוא הטיל על עם ישראל מגבלות רבות. החוקים והמצוות שבאות בספר שמות בפרקים כ-כב הם מהחמורים ביותר שהיו עד כה וציירו מוסר ועקרונות שככל הנראה באותם זמנים לא היו בכלל נראים על הדעת. היחס לעבד בפרק כא לספר שמות הוא מהחדשניים ביותר ועד היום אינו מיושם; הדיבר האוסר על אמירת דבר שקר לא מיושם בכלל, האיסור על גניבה ורצח הפכו לאות מתה כאשר בשם קיום המדינה הם מופרים ומאפשרים להפקיע את קניינו של אדם ולפגוע בחייו למען "מטרה קולקטיבית". בעצם, מבין עשרת הדיברות, היחידות שבאות לידי קיום בחוקי המדינה הן האמונה באלהים ושמירת השבת.
ניתן לשלוח טראקבאק לדף זה על מנת להוסיף פוסט או כתבה אבל מומלץ להשתמש בדף "צור קשר" ולספק בנוסף לכתובת הפוסט גם כתובת דוא"ל או מס' טלפון.
