בית המשפט אישר למדינה לכלוא ללא הגבלת זמן מבקשי מקלט שמסרבים לגירוש
9.11.2015 14:26 | אילן ליאור
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה היום (שני) את עתירת ארגוני זכויות האדם נגד כליאתם ללא הגבלתם זמן של מבקשי מקלט המסרבים לעזוב לרואנדה ולאוגנדה. עם זאת, המליץ בית המשפט למדינה לעכב את יישום מדיניות הגירוש החדשה עד לבחינת מנגנון הפיקוח על גורלם של העוזבים. שר הפנים סילבן שלום ושרת המשפטים איילת שקד בירכו על ההחלטה המכשירה למעשה את מדיניות הגירוש לרואנדה ולאוגנדה. ארגוני זכויות האדם הזהירו כי אלפי מבקשי מקלט חפים מפשע עלולים להיכלא עתה בשל חששם לעזוב למדינה שבה, לפי עדויות רבות, זכויותיהם הבסיסיות אינן נשמרות.
העתירה הוגשה בשמם של שני אזרחי אריתריאה שהוחזקו בחולות. הם סירבו לעזוב לרואנדה וקיבלו הודעה כי ייכלאו עד להודעה חדשה בסהרונים. זאת, בהתאם למדיניות החדשה של רשות האוכלוסין וההגירה, שנחשפה ב"הארץ" בסוף מארס השנה. זמן קצר לאחר הפרסום מסרה המדינה עשרות הודעות גירוש למבקשי מקלט בחולות. נאמר להם כי אם לא יסכימו לעזוב תוך חודש ייכלאו בסהרונים ללא הגבלת זמן. בפועל, לא מימשה המדינה את האזהרות ולא כלאה את המסרבים משך זמן רב. כשפעלה ליישם את המדיניות, מנעו זאת הליכים משפטיים.
באמצע מאי מחק בית המשפט המחוזי בבאר שבע עתירה ראשונה של ארגוני זכויות אדם נגד הגירוש והכליאה. בית המשפט קבע אז כי העתירה מוקדמת מדי, שכן המדינה לא כלאה בסהרונים איש ממקבלי הודעות הגירוש. בסוף יוני הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה למבקשי מקלט שקיבלו את ההודעות כי אם לא יעזבו תוך שבועיים, יועברו ללא הגבלת זמן לסהרונים. הארגונים עתרו שוב לבית המשפט המחוזי, וצירפו עדויות רבות על הפרת זכויותיהם של מבקשי מקלט שעזבו את ישראל לרואנדה ולאוגנדה. המחוזי דחה את בקשתם לצו ביניים שיקפיא את הגירוש והכליאה עד להכרעה. הם ערערו ובית המשפט העליון הפך את ההחלטה והוציא צו שהקפיא עד כה את המדיניות החדשה.
בפסק הדין שניתן היום, דחתה השופטת רחל ברקאי את העתירה וקבעה כי אין מניעה לגרש לרואנדה ולאוגנדה ולכלוא את המסרבים לעזוב. אף שהמדינה מכנה זאת "הרחקה", הבהירה השופטת כי במדיניות החדשה "חל כרסום ביסוד 'הרצון החופשי' וניתן לומר כי התווסף אלמנט 'כפייה'". עם זאת, קבעה כי "העותרים לא הרימו הנטל להוכיח, כי המדינות השלישיות הן מדינות בהן נשקפת סכנה לחירותם ושלומם". השופטת ציינה כי העדויות שהובאו בפניה על גורלם של "העוזבים מרצון" לא הוכיחו כי הם נתונים להתעמרות או רדיפה במדינות שאליהן נשלחו. "ניתן להסיק ברמת וודאות גבוהה כי... בחרו מרצונם החופשי שלא לקבל מעמד באותה מדינה שלישית אליה הורחקו ועל דעת עצמם השיגו גבול למדינה אחרת".
"העותרים אשר התמקדו בביקורת נוקבת כלפי אחת מן המדינות השלישיות", כתבה השופטת בהתייחסה לרואנדה, שלטענתם אינה מבטיחה את שלומם של המורחקים מישראל המגיעים אליה, במובן זה שאינה מעניקה להם אשרות שהייה ואף העבירה להם מסר ברור המאלץ אותם לעזוב למדינה אחרת, לא מצאו לנכון לבקר באותה מדינה ולברר מקרוב מצבם של אלה אשר בחרו דווקא להישאר באותה מדינה, כי אם הסתפקו בעדות שעל פניה הינה עדות מגמתית של אלה אשר בדיעבד ניתן לומר כי עזבו את אותה מדינה מבחירתם החופשית".
"אדגיש, כי אינני פוסלת את האפשרות, כי בתקופה הראשונה בה החלה מדינת ישראל ביישום מדיניות ההרחקה למדינות שלישיות, התעוררו תקלות נקודתיות ביישום ההסדר באותן מדינות שלישיות – תקלות אלו טופלו, נלמדו הלקחים, הוסקו המסקנות לגביהן וייושמו השינויים המתאימים", כתבה השופטת ברקאי בפסק הדין. עוד הוסיפה כי המדינה מודעת לאחריותה "וכעת עושה ותעשה כל שלאל ידה כדי להבטיח שלומם של המורחקים לאותן מדינות, על דרך של הטמעת מנגנון פיקוח ובקרה צמוד ויעיל מזה שהיה קיים בעבר".
במסגרת ההליך התחייבה המדינה להרחיב את הבקרה והפיקוח על יישום ההסדרים עם המדינות השלישיות. בין השאר הצהירה נציגת המדינה, עו"ד אורית קורץ מפרקליטות מחוז דרום, כי למגורשים יימסר דף מידע מעודכן ומפורט יותר מבעבר ובו מספר טלפון לפניותיהם. כמו כן, המגורשים יידרשו להשאיר אמצעי קשר שבאמצעותו יבוצע פיקוח טלפוני על גורלם עד 30 יום מעזיבתם את ישראל. בנוסף, ובשונה ממה שהיה עד כה, תעודת המעבר המונפקת לעוזבים תישאר בידיהם גם לאחר הגיעם למדינה השלישית ולא תילקח מהם על ידי השלטונות שם, עד לקבלת היתר שהייה. המדינה התחייבה גם לקיים מפגש הדרכה למגורשים בהגיעם למדינה השלישית ולקיים בקרה תקופתית אל מול המדינות הקולטות.
השופטת התייחסה גם לחשאיות האופפת את ההסדרים עם רואנדה ואוגנדה ולתעודת החיסיון שהוציא ראש הממשלה בנימין נתניהו האוסרת את חשיפתם בבית המשפט. "מובן, כי אך עדיף אילו היה מבוצע הפיקוח באופן גלוי ובשקיפות מלאה כדי למנוע מצב של הפרת זכויות המורחקים למדינות שלישיות שעל כך נאמר כי 'אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר' ואולם, בהינתן תעודת החיסיון והחלטת בית המשפט העליון המותירה החיסיון בעינו אין אלא להשלים עם מצב זה", כתבה.
"מששוכנעתי כי מדינת ישראל מרחיבה ומעמיקה את מנגנון הפיקוח והביקורת כדי להבטיח את שלומם של המורחקים למדינות השלישיות, לא ראיתי לנכון להוסיף ולהכביד ביצירת מנגנון פיקוח נוסף בדמות בית המשפט", סיכמה השופטת, "יש להותיר מלאכה זו בידי הרשות המבצעת". אף שדחתה את העתירה, המליצה למדינה לשקול את "עיכוב המתווה החדש למספר בודד של חודשים, כשבאותה תקופה ייבחן יישומו של מנגנון הפיקוח החדש על ה'עוזבים מרצון'". השופטת הורתה עיכוב ביצוע ההחלטה לשלושה שבועות, על מנת לאפשר הגשת ערעור לבית המשפט העליון.
שר הפנים, סילבן שלום, בירך על ההחלטה. "אני שמח שבית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי המתווה החדש, לאחר התיקונים שנעשו בו בכל הנוגע להליכי המעקב והפיקוח על יישומם של ההסדרים על ידי המדינות השלישיות, עומד במבחן התקינות". לדבריו, "אישור הרחקתם של המסתננים למדינות השלישיות, הוא הפתרון ההומאני והצודק, אשר מבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי מדינת ישראל מחד והמסתננים לישראל מאידך. אני מאמין כי זרם המסתננים, אשר יעזוב את ישראל כעת ילך ויגבר ויאפשר למדינת ישראל, להחזיר את השקט לשכונות ותושבי הפריפריה".
את העתירה נגד מדיניות הגירוש והכליאה הגישו עו"ד ענת בן דור ואלעד כהנא מהתוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, כמו כן חתומים עליה המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, קו לעובד, א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט, והמרכז לקידום פליטים אפריקאים. בעתירה נטען בהתבסס על העדויות מרואנדה ומאוגנדה כי סירובם של מבקשי המקלט לעזוב את ישראל מוצדק ולא ניתן לכלוא אותם בגין אי שיתוף פעולה. "הרחקת מבקשי המקלט מסכנת את חייהם, את חירותם וזכויות בסיסיות אחרות", נכתב.
ארגוני זכויות האדם שהגישו את העתירה הצרו על כך ש"בית המשפט לא העניק משקל מספק לעדויות שהוצגו בפניו ותחת זאת הכשיר מדיניות המבוססת על הסדר חסוי, שאין לה מקבילה בעולם, ואשר שפע הראיות שהוצגו בפני בית המשפט לימדו שהיא מובילה לפגיעה חמורה באנשים שכבר נשלחו לרואנדה. בעוד שהמדינה התחייבה שכל היוצאים יקבלו מעמד ויוכלו לשהות ולעבוד ברואנדה, הסתבר שהם אינם מקבלים דבר, מושמים במתחם סגור ונמסר להם שהמוצא היחיד הוא הברחה לא-חוקית לאוגנדה. פסק הדין עלול להוביל למאסר בלתי מוגבל בזמן של המוני אנשים חפים מפשע וזאת רק בגלל חששם לצאת לרואנדה, בתנאים בהם מעמדם וביטחונם לא הובטחו כיאות".
