פליטים  /  מידע נוסף  /  דף 11  /  מלה נרדפת: פליטים

מלה נרדפת: פליטים

24.9.2015 15:21 | ורד לי

קובץ המאמרים "לוינסקי פינת אסמרה: היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל" מחלץ את מבקשי המקלט מתחום הדיון הצר שהתקבע ברוב כלי התקשורת הישראליים בשנים האחרונות: שיח שחור־לבן, בעד־נגד, בין תושבי דרום תל אביב למבקשי המקלט, שיח של שיסוי חלש בחלש, של דיכוי, הפחדה, הסתה ודמוניזציה. התקשורת בישראל הצליחה לבודד את משבר הפליטים העכשווי באירופה ממבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן שנכנסו לישראל בעשור האחרון. היא מבקרת את מדיניות ההגירה באירופה, אבל אינה אמיצה דיה לבחון את מדיניות המקלט בישראל ולבקר באותה מידה את יחסה של ישראל למבקשי המקלט.

"לוינסקי פינת אסמרה" נוקט עמדה אינטלקטואלית אמיצה וביקורתית וכולל מידע חדש ומטריד על התנהלות ישראל ביחס למבקשי המקלט; זה קול קורא להגברת המודעות הציבורית, והמאמרים בו מעזים לבחון פתרונות של הענקת מעמד קבע לפליטים. זה מסמך מעמיק שלא מאפשר לקורא לשכוח שהגירת מבקשי המקלט מאפריקה אינה תופעה ייחודית לישראל, אלא תופעה שמדינות רבות בעולם מתמודדות עמה. הספר מאגד 12 מאמרים פרי עטה של קבוצת מחקר שהתכנסה במכון ון ליר בירושלים בשנים 2010–2011. החברים בקבוצת המחקר שייכים לדיסציפלינות שונות, וביניהן משפט, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, תקשורת, מדע המדינה ועבודה סוציאלית.

בפרק המבוא מציינת עורכת הספר, ד"ר טלי קריצמן־אמיר, מרצה למשפטים במרכז האקדמי ברמת גן ועמיתה במכון ון ליר, כי אף על פי שמבקשי מקלט באו מאפריקה לישראל לפני כעשור, עדיין לא נעשה מחקר מקיף עליהם ועל התמודדות החברה עמם. לדבריה, הספר "הוא ניסיון לספר את סיפורם של מבקשי המקלט בישראל במטרה לבחון באופן ביקורתי את המדיניות שנוקטות כלפיהם הרשויות והחברה האזרחית". נקודת המוצא של קובץ המאמרים "כופרת בחלוקה הדיכוטומית ל'הם' ו'אנחנו', קרי, כופרת ברעיון אחרותם של הפליטים בחברה בישראל, גם אם המדיניות הרשמית הננקטת כלפיהם מבקשת למסד את מעמדם כחיצוניים לסדר החברתי ולשמר אותו ככזה".

בפרק המבוא מוצגים מאפיינים רבים ולא־מוכרים של מבקשי המקלט: 80 אחוז מהם, למשל, גברים, גילם בין 20 ל–40, אך יש בהם כמה אלפי קטינים וקשישים. בניגוד לדעה הרווחת, רובם נוצרים וחלקם הקטן מוסלמים. מבקשי המקלט האריתריאים, שהם רוב מבקשי המקלט בישראל, נסו ממדינה שנודעה בהפרות זכויות האדם. רבים מהם מדווחים שנמלטו משירות ממושך בתנאי עבדות בצבא. אריתריאים אחרים מדווחים על רדיפת השירותים החשאיים, על הגבלות קשות של חופש התנועה, הדת, הפולחן, ההשקפה הפוליטית וחופש הביטוי. מבקשי המקלט מסודאן הגיעו לישראל בעקבות רצח העם בחבל דארפור, ואחרים נמלטו בגלל סכסוכים אתניים ודתיים עקובים מדם ובגלל פגיעות שיטתיות בחופש התנועה, ההשקפה הפוליטית וחופש הביטוי. מבקשי המקלט מדרום סודאן, מקונגו ומחוף השנהב ברחו ממלחמות אזרחים. הנשים ברחו משום שהיו נתונות שם לאלימות במשפחה, לאיום של נישואים כפויים, מילת נשים, סחר למטרת עבדות או שירותי מין ואף לאיום של רצח "על רקע כבוד המשפחה".

הקובץ נפתח במאמרה של שרון הראל, עובדת בכירה בנציבות האו"ם לפליטים בישראל ואנתרופולוגית המתמחה בחברות אפריקאיות ובהגירה בינלאומית, ויש בו סקירה היסטורית של תהליך התהוות משטר המקלט בישראל. הראל מתארת את ההעברה ההדרגתית של הטיפול במבקשי המקלט מידי נציבות האו"ם לפליטים לידי רשויות המדינה. ככל שעלה מספרם של מבקשי המקלט שנכנסו לישראל דרך הגבול עם מצרים, הלכה וגברה מעורבות המדינה.

נקודת המפנה היתה ב–1בפברואר 2008, היום שבו התייצבו מול משרדי נציבות האו"ם לפליטים בתל אביב בבת אחת קרוב ל–600 מבקשי מקלט ממדינות אפריקה, שחצו את הגבול לישראל ביחידים ובקבוצות קטנות, כדי להירשם ולקבל הגנה. המדינה התעקשה לעצור את כולם ולהחזיקם במשמורת עד שתסיים לבחון את בקשותיהם. "מתוך ההתנגשות בין דרישת הרשויות הישראליות לקבל מידע ושליטה על הטיפול בבקשות המקלט של אותם מאות פונים ובין חובת ההגנה הבינלאומית על פי קווי היסוד של נציבות האו"ם", היא מסבירה, "נולדה בתחילת 2008 החלטתה של מדינת ישראל לדאוג בעצמה להליך הרישום והזיהוי".

המאמר משופע במידע על הפליטוּת בישראל אבל עיקר כוחו בהתייחסות לאחריותה של ישראל לטיפול בבקשות המקלט, בהשוואה למנגנונים במדינות אחרות. מאז קיבלה עליה ישראל את האחריות הוגשו רק שתי המלצות חיוביות להענקת מעמד פליט, ומהן התקבלה אחת. הראל אינה מהססת למתוח ביקורת גלויה: "נתון זה מעיד כי מדינת ישראל עדיין לא קיבלה על עצמה באמת את האחריות למתן מעמד ולדאגה לחייהם ולרווחתם של מבקשי המקלט, כמתבקש מהרעיון ההגנה הבינלאומית ומאמנת הפליטים משנת 1951 שמדינת ישראל חתומה עליה".

מאמרה של ד"ר הדס ירון־מסגנה, אנתרופולוגית חברתית, ממחיש כיצד מצד אחד המדינה שולטת במבקשי המקלט באמצעות יצירת גבולות וסדר וחקיקת חוקים ייחודיים להם, ומהצד האחר שולטת בהם באמצעות יצירת מדיניות הפכפכה, מבלבלת ועמומה בעיקר בתחום הביורוקרטי. כך, למשל, המסמך "שחרור בתנאים מגבילים" שמצוי בידי רוב מבקשי המקלט: לא מצוין בו שהם מורשים לעבוד, אך גם אין איסור מפורש על כך. "משרד הפנים הודה מפעם לפעם שלא יינקטו צעדים נגד מי שיעסיקו מבקשי מקלט שברשותם מסמך כזה, אך אם מעסיקים מתעקשים לברר את הדבר במשרד הפנים נאמר להם שאין להעסיק את מבקשי המקלט משום שאין להם אישורי עבודה", היא מדגימה את ההנחיות הסותרות.

"הערפול מכוון", היא קובעת. "מצד אחד מעוניינים להקשות על מבקשי המקלט כדי שלא לעודד כניסה של מבקשי מקלט לישראל ומצד שני מעוניינים לספק את הצורך בעובדים או לאפשר למבקשי המקלט להתפרנס בזמן שהייתם כאן"; "המדיניות ההפכפכה מחייבת דריכות מתמדת והיערכות משתנה בהתאם לנסיבות, אינה מאפשרת יציבות, ומתוך כך אינה מאפשרת למבקשי המקלט קליטה, צמיחה וגדילה". כל אלה יוצרים תחושה של חוסר ביטחון, אי־יציבות בדומה לחוויית הרדיפה בארץ המוצא. ירון־מסגנה מספרת על שיחת טלפון עם י', מבקש מקלט מדארפור שנאלץ לעזוב את אילת בסתיו 2008, לאחר שנאסר על מבקשי המקלט להתגורר בעיר. "הוא פרץ בבכי ואמר שבבואו לישראל קיווה למצוא קצת שקט וביטחון, אבל הדברים שבגללם התגלגל לישראל קורים לו כאן שוב".

בלילה שבין 18 ל–19 באוגוסט 2007 החזירה ישראל למצרים קבוצה של 48 בני אדם שיום קודם לכן חצו את הגבול ללא מסמכים מזהים. הקבוצה כללה משפחות עם ילדים, ויותר מ–40 מאנשיה היו סודאנים. הם הוחזרו למצרים ללא הזדמנות לערער על החזרתם. בשהותם הקצרה בישראל לא היתה להם גישה להליך של קבלת מקלט, לבתי משפט, לארגוני זכויות אדם או לנציבות האו"ם לפליטים. לאחר מכן הוחזקו רובם במעצר ואחדים גורשו בכפייה לסודאן. מקרה זה של החזרת מבקשי מקלט סולל את הדיון של קריצמן־אמיר ופרופ' תומס ספייקרבואר על חוקיות ומוסריות המדיניות: החזרת האנשים באופן מיידי למצרים תוך התעלמות מהסכנה הנשקפת לחייהם.

מאמרו של עו"ד יונתן ברמן, שעמד בעבר בראש הקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן ושימש היועץ המשפטי של המוקד לסיוע לפליטים ומהגרים, משלים את התמונה הקודרת. ברמן משחזר את הקמת מתקן המעצר סהרונים בסמוך למתקן הכליאה קציעות. בהודעת המשרד לביטחון פנים הוא כונה "מתקן אירוח זמני לפליטי סודאן" או "קמפינג", והוחזקו בו מבקשי מקלט, ביניהם ילדים והוריהם. "בעת הקמת מתקן הכליאה שוכנו בתחילה הילדים והנשים במבנים יבילים ממוזגים ומעוטרים בציורים, ונציגי התקשורת הוזמנו להתרשם מן המתקן ולצלמו. ואולם, שבועות אחדים אחר כך הועברו המבנים היבילים לשימוש סגל שירות בית הסוהר, והנשים והילדים הועברו לאגפי אוהלים, כשהם חשופים לפגעי מזג האוויר הקיצוני בחורף ובקיץ המדברי".

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הבהיר בדבריו במליאת הכנסת באוקטובר 2007 כי המדינה רואה במעצר דרך טיפולית להתמודדות עם מבקשי המקלט ולא לקידום גירושם מן המדינה, וכי באמצעות הקמת המתקן בקציעות היא מבקשת למנוע מצב שמבקשי מקלט "יתפזרו ברחובות" או שייהפכו לנטל על מערכות המדינה. כך אפשר יהיה גם לתעד אותם.

  המשך...       חזרה  

להתנדבות ותרומות

מקלט לפליטים דרום תל אביב
קבוצה של אזרחים הפעילים למען הפליטים, חלקם ילדים.

א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט
ארגון שמספק סיוע הומנטרי ופסיכו סוציאלי לפליטים ברחבי הארץ.

ARDC ישראל
ארגון המפעיל רשת של מקלטים ודירות מעבר לפליטים, כולל מסגרות נפרדות לנשים, נשים עם ילדים ותינוקות, ונוער.

אנו פליטים
ארגון העוסק במתן ייצוג משפטי פרו-בונו לפליטים, חסרי מדינה ומבקשי מקלט בישראל.

בני דרפור
ארגון שנוסד על ידי גרעין של כמה מן הפליטים הראשונים שהגיעו לישראל, מתוך אמונה כי הם עצמם יכולים להבין בצורה הטובה ביותר את צרכי הקהילה שלהם, ולפעול למענם.

הגר ומרים - מרכז תמיכה וליווי לנשים אפריקאיות
תוכנית ששמה לעצמה למטה לסייע ולקדם נשים הרות ונשים לאחר לידה המבקשות מקלט בישראל.

קול הפליטים
עיתון פליטים הנכתב ע"י פליטים וישראלים.

קו לעובד
עמותה להגנה על זכויות עובדים מוחלשים בישראל.

רופאים לזכויות אדם
ארגון הפועל למען זכותם לבריאות של פליטים ומבקשי מקלט.

מרפאת הפליטים בת"א
מרפאה המופעלת על ידי רופאים וחובשים מתנדבים שמעניקים טיפול רפואי לפליטים ומבקשי מקלט חולים.

יוניסף ישראל
ארגון העוסק בפעילות על-מנת להגן על הקהילות הנפגעות מההשלכות ההרסניות של הסכסוך המתמשך.

אמנסטי אינטרנשיונל, סניף ישראל
ארגון הפועל למען שינוי המדיניות הישראלית כלפי פליטים ומבקשי מקלט.

המוקד לפליטים ולמהגרים
מסייע לפליטים בעת מעצרם ובשחרורם ממעצר וממשיך בקשר עם הפליטים לאחר שחרורם.