פליטים  /  מידע נוסף  /  דף 16  /  לא כולם בדרום תל אביב ישמחו להיפטר ממבקשי המקלט

לא כולם בדרום תל אביב ישמחו להיפטר ממבקשי המקלט

12.8.2015 1:59 | רועי צ'יקי ארד

אם בעבר היו תושבי שכונות דרום תל אביב נחרצים בהסתייגותם כלפי מבקשי המקלט מאפריקה, מסע בשכונת התקווה הערב (שלישי), לפני ואחרי החלטת בג"ץ בעניין התיקון לחוק ההסתננות, מצייר תמונה אחרת. האפריקאים חיים כבר שנים בשכונות והתעסוקה שלהם כמעט מלאה, מה שמוריד את שיעור הפשיעה. הם עובדים מבוקר עד ערב, משתכרים סכומים סבירים ורוכשים בשכונה, כך שהפכו לכוח קנייה מרכזי במקום המרושש הזה, שהופקר על ידי כל ממשלות ישראל.

כמעט כל הסוחרים שאיתם דיברתי, מתחומי הסדקית וכלי הבית ועד הירקות, הביעו עמדות חיוביות מאוד לגבי השכנים מאריתראה ומסודאן, שהפכו ללקוחות ולשכירים שלהם. "הם אחלה אנשים. הלוואי והיו עוד מאה אלף, שיבנו לעצמם בניינים ויגורו פה", אומר ירקן בשם יוסי. "הם עובדים זהב". לקוחה בשם אפרת לוקחת בצל ואומרת: "אני נגדם, אני רוצה שבישראל יהיה צביון יהודי. התקווה הפכה לאפריקה הקטנה. הם אלימים ומלוכלכים והם מתרבים פה כמו חתולי רחוב". אני מנסה לשאול את העובד האפריקאי על בג"ץ, אבל הפעם נראה שהנושא מעניין פחות גם את מחפשי המקלט וגם את הוותיקים, מה שניכר בנוכחות הדלילה בהפגנות נגד האפריקאים.

יוסי מפנה אותי לשכנו, ירקן בשם ארבש מדוכן "התאומים" שמביע תמיכה מפורשת אפילו יותר: "אני מעסיק שישה אריתראים, וכפרה עליהם. הם פועלים אמינים, לא כמו היהודים". לקוח בשם שמעון מסתייג: "כששמעתי שאנסו יהודיות, פשוט הלכתי ונתתי לכל אריתריאי שפגשתי מכות ברחוב. יש להם פה 200 חנויות. תאר לך שיהודים היו פותחים מלא חנויות באזור אחד בארצות הברית". "אין כמו האריתריאים", מתווכח אתו ארבש. "הם לקוחות פיקס, ועובדים פיקס, לא כמו הישראלים קונים שתי עגבניות".

גם בחנות המגבות והגרביים בתחתית השוק אומר העובד הליכודניק שהוא מתנגד לכליאה בחולות: "זה כמו אצלנו - אחד עושה משהו חרא, מאשימים את כולם". הוא מוסיף ש"מי שלא מכיר אותם כמוני חושב עליהם דברים רעים, אבל אני הרבה אתם. יש ביניהם טובים, למה שהם יסבלו? הם לקוחות קשים לגבי המחיר, אבל זה כי קשה להם. גם בגניבות אני לא רואה הבדל בין יהודים לבין אלה. שמע, את הדימוי השלילי עושים בחדשות. בתקשורת כותבים אנשים לא מפה, שלא חווים אותם בכלל. גם אם אני לא הייתי מפה, הייתי אומר שצריך להעיף אותם. אבל פוגשים הרבה אנשים מאוד נחמדים. לפני חצי שנה היו הרבה עזיבות לאירופה, באו לפה לקוחות קבועים ונפרדו ממני".

אנחנו הולכים למקום של דאוד, שמעיד על עצמו ששיחק גולות עם סדאם חוסיין בילדותם. אחד הקבועים במקום הוא עוזי לוי, פקיד עירייה פנסיונר, שמתגורר בשכונה כבר 68 שנה. "בג"צ ישחררו אותם בטוח מחולות. כמה אפשר להחזיק אותם שם?", הוא חוזה לפני הפסיקה. "היו צריכים לזרוק אותם לסודאן אחרי חודש, אבל מה יוצא שמחזיקים אותם במדבר חצי שנה? אני מדבר על צדק, זה עינוי נפש". בשורה התחתונה, דעתו על מבקשי המקלט שלילית: "בכל מקום שאני מסתכל אני רואה שחור, לא רואה את תושבי השכונה. הם לא מזיקים לי, אבל הם שינו את האופי בשכונה ומאז שהם פה נהיו גניבות ויוקר הדיור עלה". למרות זאת, הוא עצמו התיידד עם השכנים שלו מגאנה: "הילדה שלהם אומרת לי כל בוקר, 'מה שלומך, עוזי' והיא ממש שחורה, מבריקה כאילו שמו עליה וקס. הם נחמדים".

את שפי פז, ממנהיגות המאבק במחפשי המקלט, אני פוגש ברחוב האצ"ל עם שני צוותי טלוויזיה, לובשת חולצה של "החזית לשחרור הדרום". היא לא מרוצה מהפסיקה: "המסתננים ייהנו בחולות, יביאו לשם זונות ואז יבואו אלי. מצדי שכבר יבטלו את החוק הזה, ושיעבדו ברצינות כדי לגרש".

פז מארגנת מגאפונים וחוזרת בערב להפגנה מול שוק התקווה שאליה הגיעו כ-20 ומשהו תושבי דרום העיר, בליווי עשרה עיתונאים. התקשורת חיפשה מישהו שייצג את הקול של דרום העיר והתקשתה לקבל את העובדה שהקול הזה הוא האדישות של הרבים שלא מגיעים להפגנות, או העמדה המורכבת שמציגים האנשים שאני, כתושב השכונה, פוגש בדרך כלל.

"אנחנו לא מחסן של מסתננים", אמרה שפי פז למגפון, ומתבצרת בכביש ליד אי התנועה עם המפגינים. השוטרים בעיקר עסוקים בכך שההפגנה הקטנה לא תחסום את התנועה. "תעלו", צעק השוטר. "מה נעלה? הילדה שלי לא יכולה לעלות לאוטובוס בלי שיטרידו אותה חמש פעמים", אמרה אחת המפגינות. "תעמדו בצד", צעק השוטר העצבני. "שמונה שנים עמדנו בצד", קראו המפגינים. "אנחנו כאן נגד איילת שקד וגלעדן ארדן שלא עוזרים לנו", מבהיר דניאל פאר, בחור בחולצה סגולה. "פעם היו כאן יותר מפגינים, עד שהמשטרה היתה צריכה להביא פרשים", נזכרה מישהי. "אני רוצה שיצלמו אותי לפחות לערוץ 10".

ההפגנה נעה לכיוון מדרחוב נווה שאנן, הדיזנגוף של מחפשי המקלט. "הלוואי והיו פה נוצרים, לא מוסלמים", צעקה מישהי. בדרך עוברת התהלוכה מול תושבים אדישים שהוזמנו להצטרף. חלקם הנהנו בהזדהות, חלקם פחות. "אני לא אבוא, אני ארוץ", אמרה מישהי בחוסר עניין ונענתה בקללה. אחרת התלהבה כי חשבה שמדובר בהפגנה נגד אופניים חשמליים: "כל הכבוד. דורסים אנשים עם האופניים".

"אי אפשר להתהלך חופשי", הסבירה לי נלי רובין, תושבת שכונת התקווה. "אנחנו חיים בגיהנום. בניתי גדר לתפארת, ואז אני תופסת את השכן שלי משתין עליה". אחרת, מוכרת פטרוזיליה בשוק, מראה לי מטרייה שאיתה היא הולכת להגנה עצמית. כליפה אוחיון שגר בתחנה המרכזית הישנה, מזהיר: "אנחנו עומדים בפני פצצה מתקתקת, איום יותר גדול מזה האירני". כשאני מציין שרק 40 ומשהו מבקשי מקלט הגיעו השנה, הוא אומר ש"אם תוסיפו את הפיליפינים יש כבר שמונים אלף, הפיליפיניות שוכבות עם ישראלים ונשארות פה, אני מכיר את זה. זו סכנה לא פחות גדולה מהמסתננים. הן למדו את השיטה, זו אסון דמוגרפי. אני מעדיף מיליון נרקומנים על מסתנן אחד, כי המסתננים באו לבלוע אותך". בנו אלי מוסיף בחיוך מוזר: "הם יילכו לגיהנום". כשהמפגינים רואים אפריקאים, הם אומרים להם לעתים "עוד מעט אתם על המטוסים"; רובם לא מבינים או מתעלמים.

אנחנו מגיעים לגינת לוינסקי הריקה יחסית, שבמרכזה ישן אפריקאי, ככל הנראה שיכור. המפגינים עטים עליו כמוצאים שלל רב ומניחים לידו שלטים. "תראו ממה אנחנו סובלים, זה באישור של בג"ץ", אומר אחד והשנייה מתחממת: "זה בג"ץ - אונס, מכות וסמים". האפריקאי ממשיך לישון.

"עכשיו אנחנו נכנסים לגיהנום", אומרים המפגינים ופונים אל נווה שאנן, מקום שבו אכלתי עשרות פעמים. העיתונאים נראים מפוחדים מהאזהרות ומההוראה להישאר יחד. פאר פונה אל מבקשי המקלט בערבית מסוגננת ואומר להם שיעופו מפה במטוסים, אבל רובם הגדול לא מתרשם. הם עומדים ומצלמים בסקרנות את האנשים עם השלטים, מה שרק מעצבן את המפגינים. כשעוברת עגלה עם בירות, המפגינים מתחממים כאילו נמצא אקדח מעשן: "ראיתם? את זה הם הולכים לשתות ואז לאנוס".

בשלב מסוים שני שיכורים, אחד מהם כנראה יוצא אתיופיה, מתחילים להעליב את החבורה בחזרה. אחד מהם מתחיל לומר שכל היהודים גם יצאו ממצרים, אבל חבריו מנסים להרגיע אותו ולהסביר שהוא פשוט שתוי. כששוטר מזיז אותו הצדה, המפגינים מזהירים: "תשים כפפה, שלא תידבק במחלות".

  המשך...       חזרה  

להתנדבות ותרומות

מקלט לפליטים דרום תל אביב
קבוצה של אזרחים הפעילים למען הפליטים, חלקם ילדים.

א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט
ארגון שמספק סיוע הומנטרי ופסיכו סוציאלי לפליטים ברחבי הארץ.

ARDC ישראל
ארגון המפעיל רשת של מקלטים ודירות מעבר לפליטים, כולל מסגרות נפרדות לנשים, נשים עם ילדים ותינוקות, ונוער.

אנו פליטים
ארגון העוסק במתן ייצוג משפטי פרו-בונו לפליטים, חסרי מדינה ומבקשי מקלט בישראל.

בני דרפור
ארגון שנוסד על ידי גרעין של כמה מן הפליטים הראשונים שהגיעו לישראל, מתוך אמונה כי הם עצמם יכולים להבין בצורה הטובה ביותר את צרכי הקהילה שלהם, ולפעול למענם.

הגר ומרים - מרכז תמיכה וליווי לנשים אפריקאיות
תוכנית ששמה לעצמה למטה לסייע ולקדם נשים הרות ונשים לאחר לידה המבקשות מקלט בישראל.

קול הפליטים
עיתון פליטים הנכתב ע"י פליטים וישראלים.

קו לעובד
עמותה להגנה על זכויות עובדים מוחלשים בישראל.

רופאים לזכויות אדם
ארגון הפועל למען זכותם לבריאות של פליטים ומבקשי מקלט.

מרפאת הפליטים בת"א
מרפאה המופעלת על ידי רופאים וחובשים מתנדבים שמעניקים טיפול רפואי לפליטים ומבקשי מקלט חולים.

יוניסף ישראל
ארגון העוסק בפעילות על-מנת להגן על הקהילות הנפגעות מההשלכות ההרסניות של הסכסוך המתמשך.

אמנסטי אינטרנשיונל, סניף ישראל
ארגון הפועל למען שינוי המדיניות הישראלית כלפי פליטים ומבקשי מקלט.

המוקד לפליטים ולמהגרים
מסייע לפליטים בעת מעצרם ובשחרורם ממעצר וממשיך בקשר עם הפליטים לאחר שחרורם.