ת"א: הכירו את שלושת מנהיגי מחאת הפליטים
5.1.2014 13:13 | זיו רביב
"הפחד נוגע לכולנו והוא לא מבדיל בין המוצא שלנו ובין המצב המשפחתי שלנו. הפחד חיבר בין כולנו, אריתראים, סודנים ופליטים ממדינות אחרות", אומר קיסו (30), פעיל חברתי מדרפור ואחד ממובילי מחאת מבקשי המקלט.
ההפגנה שהתקיימה במוצאי השבת האחרונים, שבה השתתפו כ־6,000 מבקשי מקלט, הייתה ההפגנה הגדולה ביותר מסוגה שהתקיימה בישראל עד היום. העוצמה שלה נבעה משילוב הידיים הזה — אריתראים, סודנים, נשים, גברים, ילדים ואקטיביסטים ישראלים. כולם הבינו שחוקי המשחק השתנו, הרשויות מגבירות את הלחץ במטרה להרחיק אותם מדרום תל אביב וגם משטחי המדינה ואי אפשר יותר לשבת בצד ולהישאר אדיש. עכשיו זאת ממש מלחמה על החיים.
סביב האנדרטה לשואה ולתקומה של תומרקין בכיכר רבין הצליבו האלפים באוויר את ידיהם כאות הזדהות עם חבריהם מאריתריאה וסודן הכלואים בבתי הכלא סהרונים וחולות. מבעד לרמקול הקטן של הבידורית קשה היה לשמוע את הנאומים של מובילי המאבק, שקראו לממשלה לשחרר את הכלואים ולהתחיל לבחון את בקשות המקלט שלהם, אבל את קריאות ה־Freedom של האלפים שישבו בכיכר בסדר מופתי אי אפשר היה לפספס.
שורשי המחאה החדשה נבטו ב־10 בדצמבר, כאשר בלילה שבין שני לשלישי ואחרי ויכוחים סוערים אושר בכנסת התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות, שקבע כי ניתן לכלוא מסתננים ומהגרים למשך שנה ללא משפט. התיקון החדש הסדיר בין היתר את הקמתו של חולות, "מתקן שהייה" הנמצא לא רחוק מכלא סהרונים בנגב. כמו כן, לאחרונה ננקטת מדיניות של יד קשה כלפי מבקשי המקלט. בשבועות האחרונים נעצרו עשרות מהם ברחובות העיר והועברו למתקני כליאה זמניים בדרך לחולות.
גם המדיניות של משרד הפנים, שמאריך את ויזות השהייה של מבקשי המקלט מדי כמה חודשים, השתנתה. גברים רבים חוזרים משם עם הודעה שעליהם להתייצב בעוד חודש במתקן חולות. לאחרים מעכבים את מתן הוויזה למשך כמה ימים, מצב שהופך אותם לחשופים ופגיעים יותר בכל הנוגע לאותם מעצרים שמבצעים שוטרי משטרת ההגירה באזור גינת לוינסקי והתחנה המרכזית החדשה. בעקבות גל המעצרים הזה, רבים ממבקשי המקלט העדיפו בשבועיים האחרונים להישאר בביתם בשעות הערב ולא להסתובב בחוץ.
כמה ימים לאחר שהחוק עבר נקלטו בחולות מבקשי המקלט הראשונים, ומיד יצאו בצעדת מחאה לכנסת שהסתיימה ברחבה מולה במעצרים של המשטרה. יומיים לאחר מכן יצאה מחולות צעדה נוספת. הפעם ביקשו הפליטים להגיע לכלא סהרונים ולדרוש שאם מחליטים לכלוא אותם, הם מבקשים להיות ביחד. גם כאן הסתיימה הצעדה הזו במעצרים והחזרה בכוח לחולות.
בשלב הזה היה כבר ברור שזה רק עניין של זמן קצר עד שגלי המחאה החדשה הזו, שהתעוררו בדרום הארץ, יגיעו ויכו גם בחופי תל אביב. בשבת לפני שבועיים נערכה צעדה ספונטנית של 2,000 מבקשי מקלט ומעט ישראלים, שהפכה די מהר לריצה ברחובות שבין רוטשילד לגינת לוינסקי, ובשבת האחרונה המחאה הגיעה לשיא במפגן מרשים שכלל צעדה שקטה של אלפים, ביניהם פליטים מאשדוד, ערד, בני ברק, חדרה ופתח תקווה, שהלכו מגינת לוינסקי ועד כיכר רבין כשהם נושאים נרות ואת מספרי האסירים של חבריהם הכלואים בחולות וקוראים לחופש ולבדיקת בקשות המקלט שלהם.
בלילה שאחרי ההפגנה הזו נפגשנו בגינת לוינסקי עם שלושה ממובילי המחאה — דוויט דמוז, פעיל אריתראי בן 26, הידריס קורני (25) וקיסו, שניהם מדרפור. בניגוד לאחרים שחששו להיחשף מפחד שיעצרו אותם, הם הסכימו להצטלם ולדבר על ההתארגנות החדשה. "עד עכשיו נאבקנו בנפרד. האקטיביסטים הסודנים והפעילים האריתראים, אבל הפכנו לקול אחד", מסביר דמוז, תושב שכונת התקווה שהגיע לישראל ב־2010. "המאבק המשותף הזה הוא נגד החוק, נגד מעצר האנשים והלחץ שמפעילים על חזרה מרצון. המטרה של הממשלה ברורה. הם יודעים שהם לא יכולים להחזיר אותנו, אז הם רוצים לשים אנשים בכלא וללחוץ אותם לחתום על חזרה מרצון.
"בעבר ההפגנות היו אחרות. הייתה הפגנה מול משרד הפנים והפגנה מול שגרירות ארצות הברית והיה יותר קשה לגייס אנשים אליהן. אבל עכשיו אין אופציה אחרת, אנחנו בסכנה. הקול שאנחנו משמיעים הוא לא קול חדש. תמיד דיברנו על כך שאנחנו לא יכולים לחזור לסכנת החיים באריתריאה. ברחנו כדי להיות חופשיים. אני מתגעגע לאדמה שלי ולמשפחה שלי. אנחנו לא באנו לחיות כל החיים שלנו פה, אבל אני לא יכול לחזור לשם עכשיו".
הצעדה של מבקשי המקלט מחולות לירושלים השפיעה עליכם?
"השפיעה מאוד. אחרי שהחוק עבר, החבר'ה האלה נשלחו מכלא סהרונים לחולות והם ראו שחולות זה גם כלא. אנחנו ראינו את הקושי שלהם ואת ההחלטה שלהם לעשות את הצעדה. זה גרם לנו להבין מה יהיה העתיד של כולנו. ההפגנה בשבת הייתה המשך הצעדה של מבקשי המקלט מחולות".
פעיל ישראלי שלקח חלק בהתארגנות מציין בהקשר לכך: "הכול צמח מתוך המהלך האמיץ של הפליטים הכלואים בחולות. הצעדה שלהם לבאר שבע וירושלים והקריאה להכיר בהם כפליטים היו השראה לקהילות ויש הרגשה של התרוממות רוח. מלבד זה כמובן שיש דחיפות לפעול בגלל המעצרים ויישום החוק החדש".
קיסו אמנם לא בא מאריתריאה, אבל במסגרת הפעילויות החברתיות שלו בישראל הוא הכיר את דמוז, שמדבר עברית שוטפת. ביניהם הם מדברים באנגלית, השפה שבה דיברו ביניהם מובילי המחאה במפגשים המשותפים לקראת ההפגנה האחרונה.
"זו הפעם הראשונה שאני פועל בהפגנות", אומר קיסו. "בשנה האחרונה הייתי אקטיביסט וניסינו בעיקר לעורר מודעות לקשיים שלנו וקיימנו קורסים לפליטים מסודן. הפעם החלטתי להשתתף באופן אישי בהפגנה כי ראיתי שהאנשים פוחדים יותר מבעבר. כשכולנו ביחד אנחנו מעבירים ביותר חדות את המסר שאנחנו לא פושעים. הסודנים ברחו מטבח והאריתראים ברחו מדיקטטורה. באנו לפה כדי להציל את חיינו ואנחנו רוצים שיתייחסו אלינו בצורה הומנית".
את רוב היום שאחרי ההפגנה העביר חברם הידריס קורני במשרד הפנים כדי לנסות להאריך את הוויזה שלו. לפגישה הלילית בגינה הוא מגיע נסער, עייף וטרוד. קורני קיבל אמנם הארכת שהייה של חודשיים, אבל חסן חברו שמתלווה אליו נדרש להתייצב במתקן חולות בעוד חודש. "באתי לשם ב־6:00 ואחרי שעתיים אמרו לי לחזור יותר מאוחר", מספר קורני בהתרגשות. "חיכיתי בתור ביחד עם עוד 500 מבקשי מקלט מ־14:00 ועד 22:30. ראיתי את הפנים המיואשות של האנשים שם, נשים וילדים שחיכו כל כך הרבה. הרגשתי עצב גדול. נזכרתי בהפגנה של אתמול והבנתי שיש לנו עוד הרבה עבודה כדי לעמוד על הזכויות שלנו".
