שנה לייסוד סודן הדרומית: האזרחים נאבקים לשרוד וחולמים על עתיד
22.6.2012 22:10 | אוהד חמו
בתחילת השבוע יצא לג'ובה, בירת סודן הדרומית, מטוס ראשון מישראל ובו מסתננים ששהו בה בניגוד לחוק. שהיה של כמה ימים במדינה הצעירה אפשרה הצצה נדירה לתנאי החיים הקשים בה, שאליהם ייאלצו להסתגל אלו שרק עד לאחרונה אכלסו את אזור דרום תל אביב.
אתר בסודן הדרומית שנחשב גן עדן של ממש עבור הצלמים הוא מחנה הפליטים קאפורי. מנגד, עבור מי שמתגורר בו, מרוחק המקום שנות אור מגן עדן.
שנה אחרי שסודן התפצלה לצפון המוסלמי ולדרום הנוצרי, הגיעו אל המדינה הצעירה תושבים שגורשו חסרי כל מבתיהם והגיעו למה שמהווה לכאורה מולדתם. אלא ששם – לא המתין להם שום דבר וגם לא אף אחד.
"זאת הפעם הראשונה שהגעתי לדרום סודן", סיפר אדם המתגורר בקאפורי. "כל החיים הייתי בצפון וגדלתי שם, אבל אחרי הפיצול בין המדינות הגענו לכאן. אם אני מגיע לחרטום יש סכנה לחיי. מכיוון שאני נוצרי מאשימים אותי שאני משתף פעולה של המדינה שהתפצלה מהם. אומרים שבשבילך אין עבודה ושתלך למדינה שלך".
את מחנה הפליטים מנהל האו"ם ותנאי המחייה בו קשים ביותר. פקידים של הארגון מעניקים אישורים לעזוב את המקום, אלא שאת הסביבה החיצונית עוטף עוני מכל צד והרצון לפתוח בחיים חדשים נראה בדיוני כמו חלום.
היחסים בין סודן הדרומית לבין השכנה הגדולה והמאיימת מצפון עלו על מסלול של התנגשות, כשהסיבה המרכזית לכך היא ויכוח סביב השליטה במשאבים טבע שונים ובראשם – הנפט הרב המצוי במחוז היג'ליד שבצפון המדינה.
בלב הבירה ג'ובה, חרף ההתבטאויות הקיצוניות נגד המסתננים בישראל, נתקלנו בלא פחות מאשר ציונות אפריקנית. אחרי זיהוי כישראלים, הזדרזו ג'וזף ודייוויד להחיות בהתרגשות את ההצעה הבריטית להרצל בהבדל אחד: סודן הדרומית - במקום אוגנדה. הם לא היו מתנגדים לייסד אומה אחת משותפת לישראלים יחד עם אזרחי סודן הדרומית.
"האנשים בישראל תמיד בעד סודן הדרומית", הסביר אחד מהם – שאף הביע ביטחון בכך ש"הם יהיו איתנו להגן עלינו מפני האויבים. ישראל טובה והאנשים בה הם חברים שלנו. הם אחים שיש לנו אחווה עמם".
סודן הדרומית, שגם כעת עדיין מחזיקה בתואר המדינה הצעירה בעולם, תחגוג בעוד כשבועיים את יום העצמאות הראשון בתולדותיה. לקראת המועד המרגש נרתמו נשים רבות לנקות במרץ את הכבישים עבור המצעד שיסתיים בבירה ג'ובה - מול קברו של המנהיג המת, ג'ון גראנג.
למרות הכל, קשה לחוש באווירה חגיגית כלשהי ברחובות העיר. התושבים עסוקים בעיקר בשיחות ובהתמודדות על המחסור הכבד במוצרי יסוד, על המחירים המאמירים ועל הרעב שמאיים מסביב.
הם מוטרדים מהכמות הדלה של מי השתייה, למרות הנילוס שזורם בקרבם מקום – וגם על היעדר תשתיות בסיסיות. בולטים בהיעדרם הסימנים למיליארדי הדולרים שהעניקה הקהילה הבינלאומית לסודן הדרומית אך לפני שנה, והיו שאמרו באופן גלוי כי המדינה הצעירה הפכה מושחתת בדיוק כמו שכנותיה באפריקה.
כך, בלי שום משאבים וכשלרשותם עם תנאים מינימליים, חולמים אזרחי סודן הדרומית על עתיד טוב יותר. הם עושים הרבה כדי לרכוש ידע – אמצעי שהם מקווים שיסייע להם להגשים את אותו החלום.
