תלמידי גימנסיה הרצליה במאבק למניעת גירוש חברם מדרום סודאן
28.2.2012 6:37 | טלילה נשר
בשיעור האזרחות של כיתה י"ב 3 בגימנסיה הרצליה בתל אביב קיבלו אתמול התלמידים שאלה לתרגול: "כדי לסיים את הסכסוך הממושך בין תושבי צפון ודרום סודאן, הוחלט לערוך הצבעה שבה יחליטו תושבי הדרום אם הם רוצים להיפרד מהצפון ולהקים מדינה משלהם". התלמידים התבקשו לעמוד על העיקרון הדמוקרטי שהתממש בתהליך, אבל במקום להתרכז בשאלה, הופנו זוגות העיניים למרכז החדר: רומן פוגי, חברם לכיתה בן ה-19, שנמלט עם משפחתו מסודאן לפני קרוב לעשור, קיבל לא מזמן את הודעת רשות ההגירה, ולפיה יגורש בתוך חודש מהארץ, יחד עם עוד כ-1,000 מבקשי מקלט מהאזור.
מאז נודע דבר ההחלטה, הפך גורלו של רומן לעיסוק המרכזי בבית הספר. בשיעור החינוך אתמול הכינו התלמידים כרזות הנושאות את הכיתוב "לא נשלח חבר אל ההפקר", לקראת ההפגנה של תלמידי השכבה עם צוות ההוראה מחר בבוקר. בקבוצות עבודה הם עוברים מדי יום בין הכיתות ומלמדים על עמדת האו"ם, ולפיה המצב במדינה החדשה רק מחמיר. זאת, בניגוד לעמדת ישראל. הצעירים שיגרו מכתבים לראש הממשלה ולרעייתו, לשרי החינוך והפנים. על העצומה שיזמו למען רומן הספיקו להחתים כבר 750 חברים.
"קשה לנו כי הוא חבר שלנו", סיפרה אור אטלאי, חברתו לשכבה, "כתבנו לשרים שאנחנו לא מאמינים שהקרבה שלנו לפליטים מהווה איום על היהדות כי הצלחנו לשמור על היהדות אלפיים שנה ושצריך לראות בעזרה לפליטים זכות, כאומה חזקה והומנית. הסברנו שהם לא רוצים להישאר פה, אלא לחזור כשידעו שהם מוגנים, שזו מצווה גדולה כיהודים לעזור לנזקק, ושאנחנו הדור הצעיר של המדינה הזו ובקרוב נוכל להצביע, ואנחנו יכולים לחלוק על דעתה של הממשלה ולהזכיר שאנחנו האזרחים פה".
לדברי מנהל בית הספר, זאב דגני, "זו האחריות שלנו למנוע את מעשה הזוועה הלא יהודי הזה. שר הפנים שמתהדר ביהדות שלו למעשה עושה את המעשה הלא יהודי. נעשית מניפולציה מפחידה להסית את העם נגד 750 פליטים. אנחנו כאן בחזקת האחראים, גם אם לא האשמים, וחשבנו שנכון שנתגייס כולנו לטובתו של רומן ודרך זה נצעק את הצעקה של הגירוש בכלל".
רומן וחמשת אחיו נולדו בצפון סודאן, לאחר שהוריהם ברחו מהדרום. "התייחסו אלינו כמו לזרים", סיפר אתמול, "למדנו בבתי ספר בלי רמה לילדי הדרום והכריחו אותנו ללמוד איסלאם למרות שאנחנו נוצרים. כל פעם באו ושרפו לנו את הבית, לא היה לנו כסף. את אבא בקושי ראיתי כי כל פעם הממשלה הייתה עוצרת אותו, עד שבשנת 2003 החלטנו לברוח".
המשפחה חיה במצרים במשך ארבע שנים, אולם לדברי רומן, גם שם סבלה מגזענות וילדי המשפחה לא הלכו לבית הספר: "ציפינו ששם החיים יהיו יותר טובים, לפחות שנוכל ללמוד, אבל סבלנו מגזענות. הייתי הולך ברחוב וכל פעם מישהו היה מקלל אותי ומרביץ לי, עד שב-2007 החלטתנו לעבור את הגבול לישראל בעזרת הבדואים". רומן הוסיף כי "אני רק מבקש הגנה לזמן מסוים עד שיהיה בסדר במדינה שלנו. אני רוצה גם לסיים כאן את הבגרויות ואז גם יהיו לי הכלים הנכונים לעזור למדינה החדשה".
