העובדים המנוצלים ביותר בישראל מגלים שגם להם יש זכויות
19.1.2012 7:08 | הילה ויסברג
חישבו על חיים במדינה המתעלמת מקיומכם - מדינה שבה אתם חסרי מעמד, חסרי הגנה, מופקרים למוות או לחיים. חישבו על מדינה שבה אנשים משפילים מבט כשהם מתבוננים בכם, הרשויות מכנות אתכם בשם גנאי ("מסתננים"), והדבר האחרון שאכפת להן ממנו הוא הזכויות המגיעות לכם כבני אדם. בשש השנים האחרונות, חיים בישראל אלפי אנשים כאלה.
באחרונה קיבל היחס למבקשי המקלט חותמת ממשלתית, כשבכנסת עבר תיקון לחוק מסתננים, שקובע כי הם יוחזקו במעצר שלוש שנים מבלי שהורשעו בדין, ללא הבחנה בין מבקשי המקלט לבין מהגרי עבודה ללא אשרה. מה יעלה בגורלם של 51 אלף הפליטים שכבר חיים ועובדים בישראל? לא ברור.
מעמדם המשפטי של המסתננים מעורפל. פרט לבודדים, ישראל לא מעניקה מעמד של פליט או אשרת עבודה (בניגוד למקובל במרבית מדינות המערב - ראו תרשים), אבל מתוך הבנה שגם מבקשי המקלט צריכים לאכול, קבע בג"ץ ב-2010 כי לא יוטלו קנסות על מי שיעסיק אותם. המשמעות: הם יכולים לעבוד גם ללא אשרה, וזכאים כמובן לכל הזכויות המגיעות לעובד בישראל. לכאורה המצב טוב, אך מעשית המדינה לא טורחת כלל לבדוק אם חוקי העבודה נאכפים - מה שיוצר ניצול אינסופי של הקבוצה החלשה הזו.
"היעדר מעמד הפליט בישראל הוא לב לבה של הבעיה", קובעת נועה קאופמן, רכזת תחום מבקשי מקלט ופליטים בעמותת קו לעובד. "מצד אחד, מעסיקים לא לוקחים סיכון כשהם מעסיקים אותם, כי אין עליהם פיקוח, אבל אף אחד לא בודק איך הם מעסיקים. זה שטח הפקר".
עם זאת, משיחות שערכנו עם קבוצת פליטים מאריתריאה ומסודן בשבועות האחרונים עולה כי ככל שמספרם גדל, כך הם מתחזקים כקבוצה הנלחמת על המעט שמגיע לה. "אם בעבר לפליט מאריתריאה לא היה את מי לשאול מה מגיע לו, כיום השיטה היא 'חבר מסביר לחבר'", אומרת עו"ד אפרת מור-מילמן, המייצגת פליטים התובעים את מעסיקיהם על פגיעה בזכויותיהם.
כך נוצר מצב שבשנה האחרונה רואים בתי הדין לענייני עבודה ועמותות לזכויות עובדים לא מעט פנים חדשות. ב-2011 הוגשו כ-1,500 תלונות של פליטים לעמותת קו לעובד - עלייה דרמטית יחסית ל-2008, אז הוגשו רק 70 תלונות, ועלייה של 20% יחסית ל-2010 (ראו תרשים).
הסיבה לעלייה במספר התלונות על מעסיקים נובעת לא רק ממודעות. פליטים משוועים לעבודה כדי לשרוד, ולכן מוכנים לספוג עבודה בתנאים פוגעניים, אך כשהם מפוטרים אין להם מה להפסיד. הם לא יוכלו לחזור למעסיק המנצל, ומצד שני אינם משלמים לעורך הדין המייצג אותם, שיגזור את שכרו מהסכום שישולם להם אם יזכו בתביעה. עבור חלק מהפליטים מדובר בסוג של קופת חיסכון. גם אם לא יקבלו את המגיע להם עכשיו, בית המשפט יחייב את המעסיקים לשלם בהמשך.
"הסיבה שפליטים נשארים בסיטואציות נצלניות היא שאין להם ברירה", אומרת מור-מילמן. "כשפליט מבקש זכויות בסיסיות, המעסיק עונה 'אתה מוזמן ללכת, יש עוד 1,000 כמוך בתחנה המרכזית'. מדובר באנשים רעבים ללחם. כיום הם כבר מבינים שהם יכולים להפסיק להרכין ראש ולהתחיל לתבוע את המגיע להם".
כיצד מתייחס בית הדין לעבודה לתביעות פליטים? מהן טענות ההגנה?
"הצד המתגונן אומר 'מה אתם מתלוננים? כמה הפליטים היו מרוויחים באריתריאה?' והשופטים עצמם לוחשים '6,000 שקל זה לא עוני מוחלט'. איך אפשר לומר דבר כזה? הרי זכויות עובד הן בגדר זכויות מגן, שדבר לא יכול לפגוע בהן. מי שעבד - יש לשלם לו כחוק. נקודה".
סיפורו האישי של לוקה, 26, פליט מסודן, מאפשר הצצה לעולמם של המסתננים בישראל, הנאבקים לשרוד במציאות עוינת ונצלנית. לוקה חי בימים אלה בירושלים עם בת זוג ישראלית ובתם המשותפת. באחרונה תבע שלוש חברות שבהן עבד במצטבר כמעט שלוש שנים: מעש תעשיות פלדה ונוימן ברזל - שתיהן מקבוצת נוימן - וחברת יעקבי ברזל לבטון.
לפי התביעה, לוקה, שהשתכר לדבריו 23-25 שקל לשעה, שהסתכמו ל-5,500-6,000 שקל בחודש, לא קיבל תשלום על שעות נוספות, לבד מפעמים בודדות. עוד לפי התביעה, מעסיקו בפועל לכל אורך התקופה היה הקבלן יחזקאל מזרחי, שאותו הכיר לוקה אך ורק בשם "חזי". לפי כתב התביעה, מזרחי "מעולם לא נתן לתובע תלושי שכר, לא החתימו על חוזה עבודה, לא נתן הודעה בדבר זהות מעסיקו, גובה שכרו ותנאיו".
"חזי לא נתן לי תלוש ולא שעות נוספות, וכששאלתי מדוע ענה 'יש לי תלושים, אסדר את זה'", אומר לוקה. "לגבי השעות הנוספות, הוא ענה שיש תשלומים שהוא צריך להעביר למדינה, ולכן הוא לא משלם. אמרתי לחזי שאני רוצה לעבוד במפעל כמו כולם, אבל זה לא עזר".
אחרי שעבד בחברת יעקבי ברזל ושב לקבוצת נוימן, מספר לוקה כי עבד "מ-7:00 בבוקר עד 22:00 בלילה. לא ראיתי את האשה ולא את הילדה. כשפוטרתי, ביקשתי מכתב פיטורים, והתשובה של חזי היתה 'אני אזרוק אותך מישראל'". במשך שלושה חודשים אחרי פיטוריו לא הצליח לוקה למצוא עבודה. "צברתי חובות כבדים", הוא מספר. "אם בעל הדירה שלי לא היה בא לקראתי, הייתי ישן ברחוב עם הילדה. לא היה לי אוכל, אז לקחתי מחברים. כרגע אני מרוצה מהעבודה (בבית מלון בירושלים, ה"ו). אני עובד שמונה שעות ביום, לא יותר. אני מרוויח 4,500 שקל בחודש, זה לא מספיק, אבל זה מה שיש".
"סיפור כמו של לוקה עוד לא פגשתי", אומרת עו"ד מור-מילמן. "קבוצת נוימן היא חברה גדולה ומבוססת, שלוקחת מתווך שישכור עבורה אנשים כדי להתנער מאחריות. איך זה יכול להיות שעובד יקבל משכורת במעטפה באוטו?".
מור-מילמן צודקת. לפי חברת המידע העסקי coface BDI, קבוצת נוימן מעסיקה 200 עובדים, חלקם מהנדסים, והמחזור שלה ב-2010 הסתכם ב-550 מיליון שקל.
יחזקאל מזרחי מסר בתגובה: "בית משפט יקבע מי צודק. שם נדבר על הכל". מחברת יעקבי ברזל נמסר בתגובה: "התביעה מצוצה מן האצבע ומקוממת. עשינו כל שניתן ומעבר לסביר כדי לוודא שהעובד יקבל את כל המגיע לו מהמעסיק, הקבלן, לרבות תלושים. באים עורכי דין ששים לקרב ומתמרצים עובדים להגיש תביעות". מקבוצת נוימן נמסר: "מאחר שהנושא נמצא בהליך משפטי, איננו יכולים להגיב לדברים".
