"הם אמרו לנו: 'כושים, לא רוצים אתכם כאן'"
20.11.2010 13:42 | ליאת שלזינגר
בין החזיות לתחתוני התחרה שמפוזרים על השולחן בערבוביה, מציב מייקל גזייה קטנה. מאחוריו תלויים פוסטרים של לבני נשים ושמיכות מקופלות עם ציורים של "פו הדוב" לילדים. החנות שלו, הממוקמת בלב מדרחוב נווה שאנן ליד התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, "מתאימה לכל המשפחה". מייקל (שם בדוי), בן 35, יליד גאנה ובעל אזרחות ישראלית, מבעיר את הלהבה, מוסיף לפינג'אן שתי כפיות של קפה עלית ושתי כפיות סוכר, והוא מסודר. למרות פולי הקפה האריתראי המצוין שמוכרים בדוכן לידו, הוא נצמד לעלית. "התרגלתי", הוא מפטיר.
כבר למעלה מ-20 שנה הוא חי בישראל, וההרגל עשה את שלו. הוא בעל תעודת זהות כחולה, והיה בין האפריקאים הראשונים שהגיעו לארץ, עוד בשלהי שנות השמונים. מעמדת התצפית הנוחה שלו בחנות הבחין עם השנים כיצד אוכלוסיית המדרחוב משתנה. "פעם לא היו כל כך הרבה סודנים ואריתראים פה. ככה, זרוקים ברחוב. לא עובדים, לא אוכלים, ישנים ברחוב. צריך למצוא לבעיה הזאת פתרון. זה לא טוב".
פתרון אין באופק, ובנווה שאנן, על שרפרף עץ קטן בכניסה לחנות, מייקל שותה נס על חלב, מתרווח ומשקיף על העוברים ושבים. נונשלנטיות ששמורה לבעלי מעמד. אבל האווירה ברחוב מתוחה עד מאד. אחרי החגים כבר כאן. גירוש ילדי העובדים הזרים אמור, כך על פי הודעת משרד הפנים, לצאת לפועל בכל יום. החלטת הממשלה כבר התקבלה. כולם מחכים לראות מתי וכיצד היא תבוצע. חוסר הוודאות הוא הקשה מכל.
את פקחי יחידת האכיפה של רשות האוכלוסין וההגירה, יחידת עוז מייקל כבר יודע לזהות מרחוק. מדי התכלת הבהירים של הפקחים בולטים בין הולכי המדרחוב - סוחרים, עובדים זרים, פליטים, יצאניות, נרקומנים, וגם תיירים סקנדינבים ששמעו שהמדרחוב הוא "ממש מולטיקולטור", ובאו להוסיף עוד תמונה לפייסבוק.
הפקחים אולי בולטים בנוף המקומי, אבל נוכחותם במקום לא חריגה בשום קנה מידה. פעילותם בדרום תל אביב, שם ממוקמת מרבית קהילת הזרים, מורגשת היטב. האם בחודשים האחרונים חל שינוי באופן התנהלות היחידה? ארגוני זכויות האדם שמסייעים לעובדים הזרים טוענים שכן. לטענתם, האווירה הסלימה ומתרבות התלונות של עובדים זרים ומבקשי מקלט על אלימות, איומים, הטרדות ומעשי בריונות מצד הפקחים. גם נציבות שירות המדינה קיבלה תלונות כאלה, חלקן נחקרות כעת על ידי המשטרה.
אחד הקשיים שעמם מתמודדים בארגוני הסיוע הוא הפחד של המתלוננים מחשיפה או מהגשת תלונה במשטרה, מחשש שיאבדו את מעמדם בארץ. עם זאת, תחקיר סופשבוע חושף שכאשר ישנם עובדים זרים ופליטים שמבקשים להתלונן על אלימות שממנה סבלו, הם נתקלים בחומה בצורה. מי שאוזר אומץ ומתלונן, עובר מסכת טרטורים בין המשטרה, מח"ש ונציבות המדינה - רק כדי לגלות שאין הוא רשאי לפנות אל אף אחד מהגופים הללו.
בארגוני הסיוע טוענים שאין גוף חיצוני שעוסק בפיקוח על יחידת עוז. ובמילים אחרות, אין מי שיפקח על הפקחים. כעת דורשים ארגוני הסיוע להקים גוף מיוחד להתמודדות עם תלונות של זרים נגד גורמי האכיפה ולכונן נוהל שיעכב את גירוש הזרים עד לבירור תלונותיהם.
"אין מי שיפקח על הפקחים ויחקור אלימות", אומרת מנכ"לית מוקד הסיוע לעובדים זרים, עו"ד רעות מיכאלי. "כבר פנינו בעניין למפקד יחידת עוז ואל נציבות שירות המדינה. בגלל שמדובר באנשים שבחלקם הגדול עלולים להיות מגורשים, יש לקבוע נוהל מיוחד, שבו ייקצבו לוחות זמנים קצרים לקיום החקירות וקבלת ההחלטות, תוך מתן אפשרות לעכב את הליך הגירוש בזמן החקירה.
"אוכלוסיית הזרים בישראל היא חלשה ופגיעה. מצב שבו אוכלוסייה חלשה חשופה לאלימות מצד אנשי חוק, בלי יכולת אפילו להגיש תלונה, הוא מצב בלתי נסבל שאינו מקובל במדינת חוק ומתאים לאחרונת הדיקטטורות".
לפני שנה וחצי ליווינו את הקמת יחידת עוז, שהוגדרה כ"סיירת" של רשות האוכלוסין. פקחי היחידה החדשה דיברו אז עם ניצוץ בעיניים על תחושת שליחות וגאוות יחידה, ובעיקר הביעו רצון לנקות את הרחובות מ"זרים שמזהמים את המדינה בסמים ובמחלות". דבריו של ציקי סלע, מנהל היחידה, שהתראיין לכתבה, עוררו סערה, כאשר טען: "ארגוני הסיוע רוצים בהשמדתה של מדינת ישראל".
