גירוש ילדי הזרים - חוסר הומניות או כיבוד החוק?
23.7.2010 13:48 | עו"ד מוריאל מטלון, ארנון גלעדי
פרסום החלטות הוועדה הבין-משרדית לעניין הסדרת מעמדם של ילדי מהגרי עבודה, לקראת דיון הממשלה בנושא, הינן בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי לילדים ולהוריהם. החלטות הוועדה לא פותרות כשל מרכזי ומהותי: חסרונה של מדיניות הגירה למדינת ישראל. גם אם תחליט הממשלה לקבל את המלצות הוועדה, יהיה זה פיתרון חד פעמי, ואנחנו כחברה נעמוד מול ילדי מהגרי עבודה אחרים תוך זמן קצר.
ממשלת ישראל חייבת לגבש מדיניות הגירה הומנית, ולהחליף את מדיניות "הדלת המסתובבת" חסרת ההיגיון, שבמסגרתה אנחנו קוראים לאנשים להגיע מהעולם לבצע את העבודות שאינן לרוחנו לעשות - לדאוג לזקנינו, לקטוף את תפוזינו ולבנות את בתינו - ולאחר מכן ליטול את אותם העובדים שבנו כאן בית, גם אם לשעה קלה, ולגרש אותם על לא עוול בכפם.
מדינת ישראל הוקמה על-ידי מהגרים, על ידי עם שאלפיים שנה נדד בעולם. זו מדינתו של עם שהתנ"ך שלו מצווה לאהוב את הגר, "כי גר היית בארץ מצרים". מדינה כזו לא יכולה להתנער מהציווי המוסרי שההיסטוריה שלה מתווה. 60 שנה בלבד מהקמת המדינה, נדמה ששכחנו איך נדדנו לאורך דורות בעולם.
ישראל, שהתקבלה באחרונה ל-OECD והיא מעצמת היי-טק מובילה, חייבת לנהוג כמו מדינות נאורות ומתקדמות ביחסה למהגרי עבודה שהזמינה ולילדיהם, ולכבד את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שעלייה היא חתומה. בעניין ילדי מהגרי עבודה, האמנה קובעת כי "הילד יירשם תיכף לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לקבל אזרחות...". מדינות רבות בעולם - בהן ארה"ב, קנדה, מדינות דרום אמריקה ואפילו פקיסטן - נוהגות כך, ומעניקות לילדים אזרחות מיידית עם לידתם.
ייאמר בבירור: איננו דורשים לפתוח את השערים ללא גבול. מדיניות הגירה שפויה צריכה לקבוע מכסות הגיונית של כניסת מהגרי עבודה לישראל - ולעמוד בהן. מרגע שתבוטל שיטת "הדלת המסתובבת", אפשר יהיה למנוע כניסת עובדים חדשים, אלא כשייווצר צורך בכך.
מאידך, אין כל טעם - לא הומני ולא כלכלי - להכשיר עובדים זרים לעבודה בארץ, להרגילם לאורחות המדינה ולאחר מכן לשלוח אותם לניכר ולהביא חדשים במקומם. השמירה על אופיה היהודי והציוני של המדינה תושג על ידי הגבלת מספר המהגרים החדשים ולא על ידי גירוש מהגרים ותיקים.
יש לגבש מדיניות שתפתור את את סוגיית ילדי מהגרי העבודה באופן גורף והומני, ותמנע מהם את הפחד המלווה את חייהם בישראל, את הצורך בהסתתרות עם כל מעבר של שוטר ברחוב. אל להם לשרי הממשלה לחמוק מהדיון בנושא מדיניות הגירה כוללת, ולפתור את הקושי עם ילדים אלה בלבד. בעוד שנים מספר נעמוד שוב מול ילדים נוספים, מה יעלה בגורלם?
על הממשלה מוטלת גם החובה לפתור את מכשול החומה הבירוקרטית שהציבה הוועדה בפני הילדים והוריהם. יש להעניק להם זמן נאות יותר מ-21 הימים שהוקצבו להגשת המסמכים, כדי למנוע גירוש לא צודק ולאפשר טיפול ובדיקה של מקרים חריגים.
זה המסר שעלינו לשלוח לשרי הממשלה: העולם והאזרחים בישראל צופים בכם, וזה הזמן להראות את צדנו המוסרי. זה הזמן לפעול מעבר לקונפליקטים ולמחלוקות, ולהתאחד בדאגה ההומנית לילדים ולשמירה על זכויותיהםדלת מסתו הבסיסיות. זה הזמן לפעול ולגבש מדיניות הגירה סדורה, שתקבע מי רשאי להגר וכיצד תינתן אזרחות. בעת גיבוש המדיניות, צריכים להתנגן באוזני שרי הממשלה מילות השיר "אין לי ארץ אחרת". זה שיר שכל ילד בישראל שר כמעט כמו המנון, וגם רבים מילדי מהגרי העבודה יודע לשיר אותו בעברית.
מר נתניהו, אנא נהג כמו קודמך, ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שבשנת 1977 קלט לישראל מאה משפחות מווייאטנם ונתן לילדים האלה לגדול בארץ, כולנו נתברך בכך, וגם העולם יראה את הצד היפה של מדינת ישראל.
