מעקב: ארבאב עלי דאוד איסמעיל אדם, הנער הפליט מדארפור, כבר לא גר במקלט
20.8.2009 0:00 | ורד לי
כבר חודש ימים שארבאב עלי דאוד איסמעיל אדם חווה תחושת בית מוגן. בחדרו המרווח והנקי, הכולל שלוש מיטות בלבד ומשקיף לאחד הרחובות היפים בצפון תל אביב, הוא מנסה לחפש גם שקט נפשי.
ארבאב, שסיפורו סופר במוסף זה בראשית הקיץ ("16 מלאו לנער", 19.6), ברח בגיל 10 מהטבח בדארפור למחנה פליטים בצ'אד יחד עם אחותו, שם נודע לו שהוריו נטבחו על ידי מיליציות הג'נג'וויד. בגיל 13 נסע לבדו ללוב, בדרכו לאיטליה, אולם נעצר ונכלא, עונה בכלא ורק לאחר שלוש שנים התגלגל לישראל, שבה התגורר במקלט מעופש בדרום תל אביב.
מאז פרסום הכתבה חלה תפנית לטובה. בתיווך עמותת א.ס.ף וארגון מסיל"ה שולב ארבאב, יחד עם שניים מחבריו למקלט הקהילה הדארפורית, מובארק סלאח (16) ואנואר חאטר (15), ב"מקום אחר", מרכז חירום לבני נוער המופעל על ידי עמותת שח"ל. "היה חשוב לחלץ אותם מאזור הסכנה של ציד פליטים ועובדים זרים ולהעבירם לאזור שיהיו בטוחים בו", אומרת אלישבע מיליקובסקי, מייסדת א.ס.ף. "זה לא היה במקלט הקהילה הדארפורית", אומר ארבאב בחיוך על דף מטלות הניקיון המוצמד לדלת חדר הנערים. "שם ישנו בצפיפות, שבעה ילדים בחדר, היו ג'וקים, לא היו חלונות, היו ימים שלא היה אוכל, תור ארוך למקלחת, מים קרים, פליטים חולים, לחץ שהמקלט עומד להיסגר וכולנו ניזרק החוצה. אבל בכל זאת, תתפלאי, כשאני עובר באזור אני ניגש להסתכל על המקלט. בשבילי זה היה בית. עכשיו המקלט נסגר כי אנשי הקהילה לא הצליחו לאסוף כסף וכולם נזרקו החוצה, אז זה כואב לעבור בגינה ולראות חולים ישנים בגינת לוינסקי".
ארגון מסיל"ה אף הצליח להגשים לארבאב ולחבריו לחדר את חלום חייהם ובשבוע הבא הם צפויים (יחד עם נער נוסף) להתחיל ללמוד בפנימיית כפר הנוער עיינות. ארבאב נרגש אך גם מוטרד. "היינו בביקור והמקום יפה, אבל אני מפחד שברגע האחרון משהו ישתבש אז אני קצת נזהר. את יודעת, חלום זה דבר שביר".
