לא מגרשים ילדי פליטים
2.8.2009 8:11 | ראובן לייב
אינספור גזירות של גירוש ושל קביעת תחום-מושב, שהוטלו לאורך השנים על יהודים יושבי התפוצות, לא הספיקו, מן הסתם, כדי להדליק אצלנו, הישראלים בארץ, נורה אדומה. אחרת פשוט נבצר להסביר מה, בעצם, עומד מאחורי הרעיון האווילי לגרש מן הארץ אלפי ילדים של עובדים זרים ופליטים, שכל מאוויים הוא למצוא מקלט בישראל.
לפי שעה נדחתה, אומנם, בשלושה חודשים, תוכנית סילוקם, וכרגיל לא בדרך ההגונה של מציאת פתרון הומניטרי לבעיה הכאובה, אלא באמצעות כיבויה של עוד שריפה אחת מני רבות. במקום להגות מענה מתבקש לטווח ארוך, קל כמובן הרבה יותר לטאטא את הלכלוך אל מתחת לשטיח.
מה שנעלה מעל לכל ספק הוא שאת פתרון פלישתם של פליטים ועובדים זרים לישראל, ככל שאיננו חוקי, אסור בתכלית האיסור לפתור על גבם של ילדים תמימים וחסרי-ישע. הרי לא תפקוד עוון אבות על בנים וגם אם אבות אכלו בוסר - שיני הבנים לא תקהינה בגללם.
אין להתעלם מן העובדה שאותם ילדים שנולדו בישראל, או שחיו בה את שנותיהם הראשונות, כבר השתלבו היטב במערכת החינוך שלנו, ואפילו בתנועות הנוער, והעברית השגורה בפיהם היא גם שפתם הראשונה לכל דבר. כל הסימנים מעידים לזכותם כי הם מעורים בחברה הישראלית ובתרבותה, ויש מהם גם לא מעטים שכבר התגייסו לצה"ל. יתרה מזאת: רבים מצאצאי העובדים הזרים והפליטים לא ביקרו מעודם בארץ-מוצאם של הוריהם וזיקתם אליה רופפת למדי. אלא שעל אותם ילדים, שנרדפים על לא עוול בכפם, פשוט נגזר לחיות כל העת בצל איום מתמשך של גירוש מארצם אל מולדת זרה, שבכלל אינה רצויה להם. ואם לא די בכך, גם רבים מהמיועדים לגירוש, שהגיעו לישראל כפליטים, צפויים לעונשי-מאסר כבדים ואפילו למעשי-אלימות.
הניסיון המר מלמד כי את מקומם של מהגרי העבודה, חוקיים ולא-חוקיים, שיגורשו בסופו של דבר - יתפסו ברבות הזמן עובדים זרם חדשים. וכמו כהרגלה של מדינה חלמאית, נוסח ישראל, תיעשה הבאתם של אלה בשיטת הדלת המסתובבת, שמפרנסת היטב את חברות כוח האדם. אז מה, לעזאזל, הועילו חכמים בתקנתם האיוולתית?
במקום לגרש ילדים אומללים וחסרי-ישע, הגיע הזמן להעניק להם מעמד של קבע. בד-בבד צריך גם לגבש מדיניות הומנית, שתעלה בקנה אחד עם מחויבותה של ישראל לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד ולזו שנוגעת במעמדם של פליטים. דבר אחד, מכל מקום, אינו שנוי במחלוקת: עם ששבע גזירות-גירוש ופליטות כמונו, הוא האחרון שרשאי לגרש בני-פליטים ולהפנות עורף למצוקתם של ילדים, שבסך-הכל מבקשים לקשור עימו את גורלם.
