אהבתם של אשל ועאדל: בת קיבוץ עין שמר ופליט סודאני
13.3.2009 2:57 | אסתי אהרונוביץ'
היולין בת הארבע בוחשת במרץ רב את התה שהגישה לה אמה. בזווית העין היא בוחנת את תגובתה. היא מוסיפה למשקה החם עוד כפית סוכר, עוד כפית דבש וגם חופן תמרים קצוצים. האם, אשל רוזיו, מתחילה לאבד את הסבלנות. האב, עאדל איסמעיל, שוכב על מזרן בסלון, לאחר ליל עבודה במאפייה. בשארית כוחותיו הוא משתדל להעסיק את נוריהאן בת השנה. "עוד שעה", מתנצלת רוזיו, "אני צריכה לקפוץ לאסוף את לוהיה מבית הספר".
בשבוע הבא יוקרן בערוץ יס דוקו הסרט "אסקייפלנד", בבימויו של אורן תירוש, סגן ראש המחלקה לקולנוע בקמרה אובסקורה. הצופים מוזמנים להתאהב בסיפור אהבתם של עאדל ואשל. בסרט עדין ונוגע ללב, מלווה תירוש במשך שנתיים את עאדל, פליט מסודאן, ואשל, בת קיבוץ עין שמר, שחיים יחד בחוף "אסקייפלנד" בסיני, בין טאבה לנוויבה, ומגדלים את שתי בנותיהם (מאז נולדה להם עוד בת). אהבתם מתממשת למרות קשיים חוקיים ומגבלות שמערימים שלטונות מצרים וישראל: אשל מתמרנת בין חיים לצדו של בן זוגה בחושה על החוף הפסטורלי, לבין חייה בקיבוץ, לצד אמה.
צילומי הסרט הסתיימו לפני כשלוש שנים. בסופו, לאחר פרידה ממושכת של בני הזוג, עאדל מסתנן ארצה וחובר אל אהובתו ובנותיו. את הערבים הקרירים, שבהם בילו בישיבה ליד המדורה עם בתם הבכורה, אוחזים ידיים ושרים תחת שמים זרועי כוכבים, מחליפה היום שגרה שוחקת וקצת פחות רומנטית.
הם חיים בדירה קטנה בקרית טבעון, בשכונה של בלוקים ישנים הנטועים בין עצי חורש. את רצפת הסלון מכסים שטיחי-סיני ומזרנים. צעצועי הבנות פזורים בבית וערימות הכביסה מתגבהות. רוזיו מעלה לדירה מהמכונית ערימת כביסה נקייה עטופה בסדין שהביאה מביקור אצל אמה בקיבוץ. את השעועית שחשבה להשרות אתמול בלילה, שכחה ברכב - עם הכביסה.
היא משתדלת לשרוד בשגרת היום-יום: איסוף הבנות מבית הספר והגן, עבודה להשלמת פרנסת המשפחה ומרדף מייאש אחר האישורים המיוחלים שיאפשרו לבן זוגה ואבי בנותיה לחיות כאן כתושב מן המניין.
לפעמים, כשהכל כבר סוגר עליהם, הם יורדים אל הוואדי מול הבית. איסמעיל מקושש עצים בחברת הבנות והם מדליקים שוב את האש. האש שהם כה אוהבים להתכנס סביבה.
