מה לנו ולהם
13.6.2008 11:40 | יהודה באואר
המדינה לא היתה מסוגלת לקבל לתחומיה מספרים כאלה של פליטים בלתי חוקיים. רבים מבין הפליטים האלה ברחו ממקומותיהם, מפני שהתנאים במדינה זו היו לאין שיעור טובים יותר מאשר בארצות שמהן באו. אחרים ניסו להיכנס באורח בלתי ליגלי משום שברחו מרדיפות ומרצח המוני. המדינה הקטנה לא יכלה לקלוט אותם. לכן ניתנו הוראות להחזיר פליטים שנתפסו עוברים את הגבול, גם כאלה שלכאורה ברחו מרצח המוני, לידי השלטונות שמעברו השני. מי שבכל זאת הצליח להגיע לפנים הארץ, הושם במעצר, במחנות מיוחדים, שם אולץ לעבוד בעבודות כפייה.
לא, אין מדובר במדינת ישראל. מדובר בשווייץ במלחמת העולם השנייה. אלפי פליטים יהודים שחיפשו מקלט מרדיפות הנאצים נתפסו בגבול ונמסרו לשלטונות וישי, או לידי הגרמנים עצמם. אלה שהצליחו להסתנן פנימה הוחזקו במחנות עבודה.
גם אנגליה נהגה כך: אלפי יהודים גרמנים הגיעו אליה ערב המלחמה, וכאשר זו פרצה, הושמו במחנה מיוחד (הרי הם היו נתיני מדינת אויב) בתנאים קשים. רק כעבור כשנה, ב- 1940, בעקבות מחאות של אזרחים בריטים רבים, שיחררו השלטונות את היהודים. הכשירים שביניהם התגייסו לצבא הבריטי.
אצלנו מונחת בפני הכנסת הצעת חוק - כך מדווחת העיתונות - שמטרתה למנוע כניסה בלתי ליגלית של פליטים אפריקאים ממדבר סיני לישראל. הטענה היא שכבר יש כ-10.000 פליטים כאלה, וישראל אינה יכולה לקולטם. כ-500 פליטים מדרפור כבר נקלטו ויש כאן כמה אלפי פליטים מדרום סודאן. סודאן היא מדינת אויב, נטען. מי שבא משם יישב בכלא - אלה שייכנסו מדרפור יישבו חמש שנים, אלה שבאו משאר חלקי סודאן - שבע שנים.
איש אינו מטיל ספק בזכותה של ישראל למנוע הגירה המונית בלתי ליגלית לתחומה מטעמים כלכליים. אולם מי שבאים מדרפור ומדרום סודאן אינם שייכים לסוג זה של פליטים. הם בורחים מרצח עם - בדרפור הוא מתנהל בפועל, ובדרום סודאן התחוללה מלחמת השמד נגד האוכלוסייה הנוצרית השחורה במשך יותר מ-20 שנה, וכ-2.5 מיליון שחורים נרצחו או נספו בה. הקרבות שם מתחדשים בימים אלה, בעיקר במחוז אביי, שבו מצאו נפט, והזיכיונות נרכשו על ידי סין. חלק מהתושבים נלקחו צפונה על ידי ערביי סודאן, כדי שישמשו להם לעבדים, וחלק ברחו למצרים, המתייחסת אליהם באכזריות.
האופן שבו מוצע עכשיו לנהוג בהם בישראל מקביל לאופן שבו נהגו שווייץ ובריטניה בפליטים יהודים במלחמת העולם השנייה. לא למדנו דבר, ואנו מתייחסים לפליטי חרב באותו אופן שבו התייחסו אז אלינו.
