האם "עניי עירך קודמים" = תרמתי במשרד?
27.4.2008 14:01 | מאיר ברוקס
מה, עוד מאמר על העוני באפריקה, על הרעב והמחלות וכמה שהמערב אשם? אמנם באתי לכתוב על אפריקה, אבל לא כדי לזעזע או לדכא. אדרבה: אני רוצה להציג בפניכם ניצוץ של אור בתוך החושך הכבד שבאפריקה. אני כותב לא על ייאוש אלא על שבריר של תקווה. לתקווה הזאת יש שם: "כפרי המילניום". "מילניום" הוא ארגון צדקה ללא מטרות רווח הפועל למען התושבים העניים ביותר ביבשת. לארגון יש גישה ייחודית: במקום ליישם תכנית אחת בכל מקום, הוא מתייחס לכל אזור בנפרד תוך התחשבות בבעיות הייחודיות שם.
הארגון מטפל בעיקר בתחומי הבריאות, החקלאות והחינוך, כשהוא משרת את התושבים באופן ישיר, מה שמונע בעיות של שחיתות וביורוקרטיה. והכי חשוב- הוא ממומן לא על ידי ממשלות וגופים ציבוריים אלא על ידי אזרחים מהשורה, וכך גם אנשים כמוני וכמוך יכולים להיות שותפים בתהליך הזה.
תרומת הארגון היא עצומה. אי אפשר במאמר קצר למנות את הישגיו הרבים, אך הנה כמה דוגמאות: במיאנג' שברואנדה, קצב ההדבקות במלאריה צנחה מ-75% ל-10%; במוואנדמה, מלאווי, התפוקה החקלאית גדלה בלא פחות מ-1,100%; בתי ספר ובתי חולים נבנים, הלוואות ניתנות ועוד ועוד. הארגון מרחיב כל הזמן את פעולותיו; כך למשל, פול קגמה- נשיא רואנדה- הבטיח ליישם את התכנית בכל 30 המחוזות במדינה.
הפרופסור ג'פרי סאכס, ממקימי הארגון ואחד הכלכלנים החשובים בעולם, מתנגד לרעיון ש"רק אפריקאים יכולים לעזור לאפריקה". הוא מדמה התפתחות כלכלית לסולם: יש מדינות שמטפסות מעלה מעלה, ויש מדינות שעדיין נשארות בתחתית ומתקשות להתקדם. אך יש גם מדינות, אומר סאכס, שכלל לא נמצאות על הסולם, אלא תקועות ב"מלכודת עוני" מתמדת (צריך להדגיש שאין כל אמת ברעיון ש"כל הממשלות באפריקה מושחתות"; גם מדינות דמוקרטיות והגונות יותר מהמערב לעתים רבות אינן יכולות לשקם את עצמן). תפקידנו לדבריו, אינו להרים את המדינות לפסגה אלא רק להביאן לסולם, למצב בו יוכלו להתקדם באופן עצמאי. וכל אחד מאתנו יכול לתרום למאמץ הנשגב הזה, בלי לזוז אפילו מהכסא.
עכשיו, אני כבר יכול לשמוע את התגובה הנפוצה: "כן, אבל עניי עירך קודמים". המאנטרה הזאת עולה שוב ושוב בתגובות למאמרים כאלה, וצריך לשים לכך סוף. כשאנשים אומרים "למה לעזור לרעבים באתיופיה כשיש מספיק ישראלים במצוקה?", משתמע מדבריהם כאילו המצב הוא אבסולוטי: או שאיכפת לך משדרות, או שאיכפת לך מאפריקה. ואני שואל: למה? אנו מצווים ביהדות להרחיב את הסימפאטיה שלנו לכל בני האדם, ואף לתת לכולם צדקה; הרמב"ם למשל כותב: "אפילו העכו"ם ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל".
למה מצוקת שדרות צריכה לבטל את מצוקת טנזניה? נכון שצריך לוודא שיש מי שדואג לעניי עירך, וש"עניי עירך קודמים", אך לא נאמר בשום מקום "לעניי עירך תרום, לעניי עיר אחרת לא תתרום". הרי גם בעיר מגוריי, חיפה, יש די והותר עניים; האם זה אומר שאסור לי לעזור לתושבי שדרות עד שחיפה תתרוקן מעניים? חס וחלילה.
