קול צלול של הנשיא
30.8.2010 1:28 | זאב סגל
באיחור, שהוא טוב מלעולם לא, השמיע ביום חמישי נשיא המדינה, שמעון פרס, עמדה נחרצת נגד החלטת הממשלה לגרש מישראל כ-400 ילדים של עובדים זרים, שנולדו כאן. שמעון פרס, אמן הניסוח, שניחן ביכולת מיוחדת להאיר פנים שונות ומנוגדות של נושאים רבים, לא הותיר כל לספק בדבר עמדתו החד-משמעית, שלפיה "לא יעלה על הדעת" לגרש ילדים, המרגישים עצמם כחלק מהמרקם הישראלי, המדברים "ישראלית".
כנגד דברים אלה נשמעו כבר כאלה שתהו כיצד מרשה לעצמו הנשיא להשמיע דברים הנוגדים להחלטת הממשלה, יהא בסיסה רעוע ככל שיהיה. הם מסתמכים על היות תפקיד הנשיא בישראל, מבחינה חוקתית, סמלי במהותו ואמור להתעלות מעל המחלוקות המפלגות את הציבור.
אלה מתעלמים מייחוד תפקידו של הנשיא העומד בראש המדינה, מכוח חוק יסוד: הנשיא, ברגעים שבהם נשמט הבסיס המוסרי מהחלטה ממשלתית כלשהי. הם מתעלמים גם ממעמדו המיוחד של פרס, שלא כל נשיא זכה בו, ומניסיונו של האיש, שלא נבחר כדי לשמש סמל שהמקום היחיד שאליו הוא יכול לתחוב את אפו הוא הממחטה שלו, כתלונתו של הנשיא הראשון, חיים ויצמן.
בראשית שנות ה-80 היה זה קולו של הנשיא החמישי, יצחק נבון, שהוביל להחלטת הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית שחקרה את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בביירות. הממשלה החליטה על הקמת הוועדה, שנשיא בית המשפט העליון מינה את חבריה, בניגוד לעמדה קודמת שלה שביקשה לקיים חקירה תוצרת בית, נטולת מיומנות ומהימנות ציבורית.
בהתחשב במשגים הבולטים שעשתה הממשלה באחרונה - בהימנעות מהקמת ועדת חקירה לבדיקת האירועים שתוארו בדו"ח גולדסטון והפארסה שקדמה להקמת ועדת טירקל - אפשר לטעון, שפרס ניצב במקרים רבים מהצד כשהוא מקבל את מגבלות תפקידו ומסתפק בהשמעת עצותיו מאחורי הקלעים. כך, למרבה הצער, לא נשמע קולו בעוצמה נגד המתקפות על בית המשפט העליון מצד חוגים פוליטיים, חרף העובדה שלא אמורה להיות מחלוקת ציבורית בשאלת החובה לקיים פסיקה, יהיה תוכנה אשר יהיה.
שאלת העובדים הזרים והאינטרס של רבים מהם להישאר בישראל סבוכה ונובעת בחלקה גם מהסכומים הגדולים ששולמו על ידם בעבור הזכות לעבוד כאן. הממשלה תרמה להתגברות התופעה של מהגרי עבודה, באמצעות מעברי גבול פרוצים, כניעה לקבוצות לחץ והעדר מדיניות הגירה ברורה ועקבית.
ילדי העובדים הזרים רק מבליטים את התופעה, שזכתה לעבודת דוקטורט מקיפה של ד"ר יורם עידה מאוניברסיטת תל אביב, המדגישה את ההכרח בעיצוב מדיניות הגירה שתגשר בין האינטרסים השונים. פרופ' ערן ישיב, כלכלן מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מצביע על כך שאין לתת לילדים לשלם את מחיר כניעת ממשלות ישראל ללחצי חברות כוח אדם.
דברי הנשיא צריכים להתקבל בנפש קולטת ולהוביל לביטול החלטת גירוש 400 הילדים והוריהם, שנזקה לישראל יעלה בהרבה על תועלתה. החלטת הממשלה הציבה קריטריון סתמי ושרירותי. יצירת גדר ההפרדה המלאכותית בין ילדים ששהו בישראל חמש שנים לבין אלה ששהו תקופה קצרה מזאת, אך נולדו כאן ומדברים את שפת הארץ, שמה לצחוק את כבוד הילדים והוריהם. חבל שבג"ץ ייאלץ לפסוק כך, כפי שניתן לשער, אם תסרב הממשלה לדון בנושא ולשנות את החלטתה.
