עזרה לפליטי דרפור
דארפור (دار فور), חבל ארץ במערב סודאן, נודע לאחרונה כזירה למשבר הומניטרי הנובע מפעילותה של מיליציה מזוינת בשם "ג'נג'אוויד" (Janjaweed, "גברים רכובים") וקבוצות מורדים המכונות "התנועה לשחרור סודאן" וה"תנועה לצדק ושוויון". מאז פברואר 2003 עוסקת ג'נג'אוויד במסע השמדה של גירוש וחיסול קהילות שבטיות של חקלאים אפריקאיים בדרפור.
למעלה משני מליון ושבע מאות אלף בני אדם גורשו בכוח מבתיהם כשכפריהם מועלים באש, מקורות המים מזוהמים או נהרסים, משק החי נגנב או מושמד ותושבים נאנסים או נרצחים ללא עוול בכפם. לעתים קרובות התקפות אוויריות של הממשלה מקדימות את התקפות המיליציה או מגיעות בעקבותיהן.
האלימות הברוטאלית והגירוש הביאו לאובדן חייהם של לפחות שלוש מאות אלף בני אדם. נשים ונערות נאנסות באופן שיטתי ומוקעות. עד כה, למעלה משני מיליון ושבע מאות אלף איש נפגעו ישירות מהמאבק, ונזקקים לסיוע הומניטארי - ומספרם הולך וגדל. רק כמחצית מהעקורים בדרפור זוכים לקבל את הסיוע לו הם זקוקים.
מקצת הפליטים האפריקאים שנמלטו מדרפור מצאו מפלט בצ'אד השכנה אך הג'נג'אוויד רדפו אחריהם גם מעבר לגבול ולא היססו אף להתעמת עם כוחות הצבא של צ'אד כדי לטבוח בפליטים ולאותת להם על הצפוי להם אם רק ינסו לשוב לחבל דארפור. המאמצים של סודאן להסוות את מעשיה בדארפור הגיעו לשיאם בעת כינוס הליגה הערבית שנערך בחרטום, בירת סודאן, במרס 2006. סודאן ביקשה תמיכה מצד מדינות-ערב האחרות לנוכח הביקורת שהוטחה בה על מעשיה בחבל דארפור אולם רק 12 מנהיגים ממדינות ערב השתתפו בכינוס, מתוך 22 מדינות ערביות החברות בליגה-הערבית.
בספטמבר 2003 הבין האו"ם כי מדובר ב"אסון ההומניטרי החמור בעולם" והחל לפעול בנסיונות לפתור את הסכסוך. ביולי 2004 הורה האו"ם לאיחוד האפריקאי לשלוח את חייליו על מנת להשליט סדר במקום ואף ביקש מסודאן לשלוח 50 חברי מיליציה על מנת שיישפטו בבית הדין הבינלאומי לצדק אך ממשלת סודאן הודיעה כי היא לא תסגיר את החשודים.
ב-2008 ערכה "התנועה לצדק ושיוויון" את המתקפה הגדולה ביותר שלה במהלך הלחימה ולאחר קרב שגבה לפחות 220 קורבנות נעצרו כוחותיה סמוך מאד לארמון הנשיאות בחרטום. מאז החלה המלחמה בדרפור בפברואר 2003 נהרגו בה על-פי נתוני האו"ם לפחות 300 אלף בני אדם וכ-2.7 מיליון בני אדם איבדו את בתיהם ומוגדרים פליטים.
למרות פניותיהם החוזרות ונשנות של הארגונים ההומאניטאריים והאומות המאוחדות שמתריעים על המשבר ההומניטארי החמור נמשכת תוכנית שיטתית של גירוש, אונס ואלימות רצחנית, כשמיליציית ג'נג'אוויד משתדלת 'לטהר' את השטח מאויביהם ולקבוע בעלות על שטחי החקלאות המצומצמים בשטח המדברי.
רובם הגדול של "אוייבי המיליציה" הם אזרחים: נשים, זקנים וילדים. אנשים שחיי חקלאות פשוטים אפשרו להם לקיים את עצמם מצאו את עצמם מתמודדים מול בצורת ונמצאים כעת במצב שחייהם נהרסו. נכון להיום המצב בדרפור מתדרדר. ממשלת סודן ממשיכה להתעלם או להפר קוים אדומים ותביעות שמגיעות אליה ממועצת הביטחון של האומות המאוחדות לפרוק את מליצית ג'נג'אוויד מנשקה ולאפשר כניסה חופשית של סיוע נתקלות בסירוב.
העולם, ברובו, שותק. אולי מכיוון שמדובר במוסלמים שחורים ואולי בשל העובדה שזהו סכסוך מקומי במדינה אפריקנית הנתונה תחת משטר צבאי. כבר שבע שנים שאונס נשים וילדים מתרחש מדי יום באין מפריע ובמימדים עצומים. הקורבנות ממשיכים להיערם יום אחר יום, שבוע אחר שבוע וחיילי האיחוד האפריקני המוצבים בסודן חסרים יכולת ממשית לסייע - ללא מימון וחימוש מספק לא נותר להם אלא להתבונן מן הצד.
כיהודים, מוטלת עלינו חובה מוסרית רבה במיוחד להגיב, לזעוק ולפעול נגד טיהור אתני - לא משנה מהו המוצא, הגזע או הדת של הקרבנות. את הלקח הזה למדנו מהשואה באירופה כאשר ששה מליון יהודים סבלו מתוצאות השתיקה של הקהילייה העולמית. אל מול מציאותו של עתיד קודר יותר ויותר, אנחנו מוכרחים להגביר את הלחץ על הקהילייה הבינלאומית, שתעשה מה שחייבים לעשות בכדי לשים קץ לאלימות ולסבל. צריך להשקיע כל מאמץ בשביל להחזיר את הביטחון לדרפור, וכל מאמץ כדי לאכוף את הסכמי השלום. אף אחד אינו יכול לעמוד בשקט מן הצד.
